כִּי מה יודעת האוֹת – אמנית הנייר כרמל אילן
יצירותיה של כרמל אילן מבוססות על שיטה של בניית ניירות רבים מקופלים מתוך צלחת עץ – שיטה שמקורה בשיח הפמיניסטי של סוף המאה ה-20 כתגובה למסורת של מלאכות נשיות. העבודות המצולמות המוצגות בתערוכה מתמקדות ב"השחתת" החומר ובהרכבה מחדש לכדי אלמנט פיסולי חידתי.
התערוכה הסתיימה. הפתיחה 12.11.2015 בגלריה במרכז האקדמי ויצו חיפה עד ראשון 13.12.2015.
אומר אוצר התערוכה פרופ' מיכה קירשנר:
כרמל אילן "משחיתה" אנציקלופדיות קנוניות, ספרים וכתבי עת, וגוזרת דפי טקסט לרצועות, שאותן היא מקפלת ואינה מותירה מרחב לפענוח מקורם. במהלך כזה, שיש בו מן הברוטליות, נגנזים בסיסי מידע קנוניים. מעט האותיות המבצבצות מתוך היצירות החדשות נושאות תכונות של אבן הרוזטה – אניגמה כמכונת הצפנה ופענוח של מידע גנוז.
כרמל מייצרת אות מוצפנת שמסרבת לשתף סודות, ומייצרת בעל כורחה חרדה, אובדן, אסתטיקה או דיבור על עתיד שלא היה פעם (אוקסימורון?) והנה, לפנינו ידע גנוז המייצר מוליכות אלטרנטיבית. מכאן נובע שגם "גניזה" היא סוג של שפה. כל שנותר הם גוונים וצבע האות. בדרך קסומה, מותירה אותם כרמל כאופציה אלטרנטיבית וסובייקטיבית מרתקת על עולם חמקמק: לא טוב. לא רע. והרשות לתרגם נתונה.
עבודותיה של כרמל נוצרו בתחילה כאלמנט פיסולי. העתקת חלק מהעבודות לפורמט-מתווך צילומי, אמורה להבנתי לעורר שאלה על כוחה ומשמעותה של ההמרה. ייתכן שהשפה הצילומית מאפשרת דיבור מהזן של "צולם ולכן התרחש ולכן אמת אני דוברת". ייתכן שהמרה זו גם מייצרת רישיון למבט אחר באשר למהות המסמן והמסומן.
האם כרמל אילן מלינה? על האנציקלופדיה העברית שנס ליחה, על שטחיות העידן בימינו, על הקלות הבלתי נתפסת של המבט החפוז והלקטני. אולי על חשיבותה של המילה בעידן הפוסטמודרני, או מה כוחה של מילה משובשת כתחליף למילה נעדרת. ואולי פשוט - תחי ויקיפדיה!
———–
כרמל אילן ילידת ירושלים, בוגרת המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר, תואר שני בבית הספר לאמנות פרסונס בניו יורק ובית ספר בסיס לפיסול. הציגה בתערוכות רבות בארץ ובעולם
