הלבן החדש הוא אפור דהוי – לאן נעלמו מעברי החצייה?

לאחרונה ממליצים לאנשים מבוגרים ללבוש בגדים בהירים ופסים מחזירי אור. שוב קרה שהולך רגל כבן 60 נפגע כאשר חצה את הכביש במעבר חצייה.

קשישים פוגעים או נפגעים על מעבר חצייה?!  הרי קשישים אינם ממהרים לשום מקום, להפך. גם הנהגים וגם הולכי הרגל הקשישים פועלים לאט יחסית ומסתכלים שבע פעמים ימינה ושמאלה כדי להיות בטוחים שהנהג המתקרב יראה שיש כאן מעבר חצייה ומישהו חוצה את הכביש.
ולמה שהנהג יראה? הרי הצבעים הלבנים של סימוני הכבישים נעלמו כמעט לגמרי. צבעי הסימון המשמשים לסימון הכבישים וכוללים את אבני השפה, קווי הפרדה, חצים, מעברי החצייה, איי התנועה ומסלולי הנסיעה – מתחדשים ונצבעים רק אחרי שכבר נעלמו כליל מן העין.
יתר על כן, לפעמים מחדשים רק חלק מהם: נצבע רק חלק מפס הפרדה בכביש הכניסה לעיר, ועל יד ביה"ס היסודי בשכונתנו ורק חלק ממעבר החצייה של ביה"ס היסודי בשכונתנו – צבעו רק 2 פסים במעבר החצייה! אלה הסמוכים לצד כל מדרכה. בטבעון, באמצע חציית הכביש, הגיעה מכונית שנהגה לא יכול היה אפילו לנחש שפעם היה שם מעבר חצייה. 
האם זה נובע מחיסכון כספי של הרשויות?
אם תוסיפו את "מחיקת" צבעי סימון הכבישים לעובדה שחיינו מתארכים והולכים, ויותר מבוגרים וקשישים נוהגים בכבישים או הולכים ברגל – אין זה פלא שיש נפגעים. בעוד תינוקות מבחינים היטב בלילה בחושך מוחלט בכל דבר קטן, אנחנו, המבוגרים, הולכים ורואים פחות, שומעים פחות, זריזים פחות ומגיבים יותר לאט. 

ואלה החוקים הקיימים: מדינת ישראל – משרד התחבורה והבטיחות בדרכים http://he.mot.gov.il/index.php?option=com_content&view=article&id=1661:simun-dereh-a&catid=162:betihut-tashtiyot&Itemid=287

לכן, מי שקובע מתי יחדשו את צבעי הכבישים – מתעלם מאיתנו ומתנכל לנו על חשבון החיסכון בצבע ובעבודה, הן כנהגים והן כהולכי רגל. שמרו על עצמכם!