על תרגומים חדשים לסיפורים נושנים – "אליס בארץ הפלאות"

חידוש תרגומים – על מה ולמה? ∗
תרגומים חדשים לסיפורים נושנים חוזרים ומופיעים אחת לכמה חודשים. חנויות הספרים מתגאות אז בתרגום המחודש לאחת הקלסיקות הספרותיות, ובייחוד לקלסיקות מתחום ספרי הילדים. הנסיך הקטן, כמעיין המתגבר, עליסה בארץ הפלאות, ההוביט – הם רק "דוגמית" מהספרים שפורסמו בתרגום מחודש לעברית מאז 2010. המקור כמובן נשאר זהה. ואמנם, התרגומים לעברית מתפרסמים בתדירות גבוהה: ההוביט, שפורסם בתחילת המאה ה-20', תורגם לעברית לא פחות משלוש פעמים. אליס בארץ הפלאות, שנכתב באמצע המאה ה-19' – מתגאה בחמישה תרגומים שונים בפחות ממאה שנה!
האם יש צורך אמתי בכל כך הרבה תרגומים? ואם כן, מדוע וכיצד הוא נוצר?
"תרגום הוא העברה של טקסט בלשון אחת לטקסט בלשון אחרת, תוך שמירה על אקוויוולנטיות בין שני הטקסטים" (גדעון טורי) – זוהי ההגדרה המקובלת לתרגום היום. אקוויוולנטיות, כלומר זהות, אינה אפשרית בין טקסטים בשתי שפות שונות, מעצם הגדרת השפה: לשון וטקסט אינם נוצרים ואינם קיימים בחלל ריק, אלא בתוך תרבויות ומסורות. לשפה מטענים רגשיים ומשמעיים שנוספים למשמעויות המילוניות של המילה. למשל, למילה "ישראל" מתווסף בשפה העברית מטען רגשי מסוים, שונה מהמטען הרגשי בשפה האנגלית למילה "Israel". על כן, תרגום "מושלם" לא קיים ולעולם לא יהיה. שני מתרגמים לאותו הטקסט ייצרו כנראה שתי גרסאות תרגום שונות מאוד זו מזו.
דוגמאות:
הטקסט המקורי מאת לואיס קרול יצא לאור ב-1865 והספר נקרא הרפתקאות אליס בארץ הפלאות
להלן פסקה מן הפרק שנקרא: מסיבת תה מטורפת
There was a table set out under a tree in front of the house, and the March Hare and the Hatter were having tea at it: a Dormouse was sitting between them, fast asleep' and the othter two were using it as a cushion, resting their elbows on it, and talking over its head. 'Very uncomfortable for the Dormouse,' thouth Alice; 'only, as it's asleep, I suppose it doesn't mind.' (p. 73)
התרגום הראשון לספר ראה אור בשנת 1927 בגרמניה. תרגם אריה ליב סמיאטיצקי, הוא ל' סמן. שם הפרק אצלו שלושה משוגעים שותים תה: כובעני, ארנב ומרמיטה
אצל הבית, תחת העץ, עמד שלחן ערוך. ארנב וכובעני ישבו ושתו תה. נדחקה גם מרמיטה ביניהם ונרדמה. סמכו שני הידידים את מרפקיהם עליה, כמו על כר, ושוחחו שיחת רעים.
"אח, כמה קשה למרמיטה מסכנה זו!" – אמרה עליסה בקול רחמים – "מה טוב לה שנרדמה ואינה מרגישה" (עמ' 81).
התרגום האחרון לספר [מבין חמישה] הוא של עטרה אופק ויצא לאור בשנת 2012 בישראל. 
שלחן ערוך ניצב מתחת לעץ בחזית הבית, וארנב-האביב והכובען ישבו שם לשתות תה. ביניהם ישב נמנמן, שקוע בשינה עמוקה, ושני האחרים השתמשו בו כמו בכרית, שעליה הניחו את מרפקיהם, ודיברו מעל לראשו. "לא הכי נוח בשביל הנמנמן," חשבה אליס, "אם כי, מאחר שהוא ישן, כנראה לא אכפת לו." (עמ' 73)

כל תרגום שייך אפוא לשפתו, לתקופתו ולמתרגמו. על התרגום ועל המתרגם פועלות השפעות רבות, אישיות וחברתיות. ההשפעות התרבותיות-חברתיות על המתרגם נקראות "נורמות של תרגום", והן כוללות וייחודיות למקום ולזמן מסוימים. לדוגמה, בשנות ה-50' של המאה הקודמת שלטה נורמת תרגום לעברית המכונה "נורמת הלשון העל-תקנית", כלומר שימוש בלשון גבוהה באופן ייחודי בתרגומים.
כשההשפעה של נורמת הלשון העל-תקנית פחתה, בתחילת שנות ה-70', היו פתאום התרגומים ה"ותיקים" משנות ה-55' לא רלוונטיים. הקורא ציפה לתרגום במשלב [רמת שפה, י"צ] בינוני, אך נתקל בשפה מליצית וארכאית. כך נוצר הצורך בחידוש תרגום, בגרסה חדשה שתתאים לקורא העכשווי.

שינויים בנורמות התרגום, התחדשות השפה ושינויי תרבות מקומית ככלל, יוצרים כולם את הצורך של הקורא העברי בתרגום מחודש. התרגום החדש בא להתאים עצמו לקורא החדש: קורא שמורגל בכתיבה מסוג שונה, בשפה מסוג שונה, ולעתים אפילו בהרגלים תרבותיים שונים.

סיכום
♦ חמשת התרגומים של הרפתקאות אליס בארץ הפלאות שונים מאוד זה מזה.
♦ המתרגמים הושפעו מתקופתם, והתקופות מאוד שונות זו מזו.
♦ הייתה גם שונות בתפישת כל מתרגם את תפקידו ומעמדו ביחס לחברה שבשבילה תרגם את הספר. ל' סמן ראה בעצמו שליח ציוני-עברי של תחיית התרבות העברית ואת עצמו "דחק" לשוליים; לעומתו נמצאת עטרה אופק בקצה השני של תפקיד המתרגם – היא נתנה דגש לפרשנותה האישית ליצירה.
♦ כן לגבי נאמנות המתרגם לתקופת המקור ולמסר תרבות המקור – בעוד ל' סמן קידש את העבריות לעומת תרבות המקור, עטרה אופק תמכה בגישה שעל פיה יש לקרב אל הקורא את תרבות המקור ואת התרבות הזרה.

——————

 ∗ נועם יונאי כתבה עבודת גמר בספרות, ביטוייה של התרבות העברית המתחדשת בתרגומי "אליס בארץ הפלאות", במסגרת התיכון הישראלי למדעים ולאמנויות המרכז הישראלי למצוינות בחינוך, בהנחיית תרזה בירון, ירושלים 2015.