מי התחפש למי? המעשייה "כיפה אדומה" במבחן התחפושֶֹת
לכבוד פורים קראנו את "כיפה אדומה" כסיפור של התחפשות. ומה גילינו? הנה שלוש פרשנויות -
גרסת המעשייה בע"פ: בתחילת הסיפור הזאב פוגש את כיפה אדומה ללא תחפושת. הוא מעמיד פנים של ידיד ומשתתף במשימת הבראת הסבתא. אחר כך הוא רץ בזריזות לבית הסבתא, טורף את הסבתא, מתחפש בבגדיה ונכנס למיטה מתכסה בשמיכתה. הסוף טוב – אמנם הזאב טרף גם את כיפה אדומה, אך הצייד הציל אותה.
גרסת הסיפור למבוגרים: הזאב שלא התחפש היא גרסת הסיפור הראשון שעלה על הכתב בסוף המאה ה-17 – זהו סיפור סאטירי ואירוני למבוגרים בלבד: "האדון זאב", ג'נטלמן מחוג הסלון הספרותי הצרפתי טורף את כיפה אדומה המשרתת התמימה, ואין מציל – הסוף טראגי.
גרסת הפסיכולוגים הקליניים: הזאב בכלל לא צריך להתחפש – המעשייה מבטאת הלכי נפש לא-מודעים. אופס… פרחים? הזאב נחמד! בשביל מה לזאב להתחפש אם כיפה אדומה בכלל לא מבחינה שהוא רע? הוא כבר משתתף אתה בהפרת המשימה שהטילה עליה אמהּ, והיא סוטה מן השביל כדי להוסיף זר פרחים לסבתא. כיפה אדומה גם לא מזהה מי במיטה של סבתא ונכנסת למיטה. זה טוב? הסוף זקוק לטיפול פסיכולוגי.
