מיקומך בתור: זמני המתנה בבתי החולים הציבוריים בישראל
בישראל יש פערים בין זמני ההמתנה של מטופלים לטיפול רפואי בבתי חולים באזורים שונים (פריפריה לעומת מרכז), בבעלות שונה (מוסדות ממשלתיים לעומת בתי החולים של שירותי בריאות כללית והמלכ"רים) ובמסלולי תשלום שונים (פרטי לעומת ציבורי).
מחקר חדש של מרכז טאוב מוצא כי המטופלים בבתי החולים במטרופולינים הגדולים (תל אביב, חיפה וירושלים) נהנים מזמני המתנה קצרים יותר לטיפולים רפואיים מאשר בבתי החולים במחוזות הצפון והדרום. לפי המחקר, צעדים כמו שיפור באיסוף המידע והנגשתו, הגדרת יעדים ואכיפתם על בתי החולים, וגם תמריצים מתאימים – עשויים לקצר את זמני ההמתנה לטיפולים בבתי החולים במערכת הציבורית.
ממצאים מרכזיים:
• יש מתאם שלילי בין היצע המיטות בבתי החולים לזמני המתנה לניתוחים אלקטיביים. בירושלים, תל אביב וחיפה היצע המיטות הוא הגדול ביותר בארץ (2.5–2.2 מיטות לכל אלף איש), וזמני ההמתנה קצרים בכ-15-30% מהממוצע הארצי. לעומת זאת, במחוז דרום יש 1.3 מיטות בלבד לכל אלף איש, וזמני ההמתנה ארוכים ב-44% מהממוצע.
• ב-2012 שיעור הישראלים המחזיקים בשני ביטוחי בריאות בתשלום (משלים ופרטי) עמד על כ-40%. אולי עקב תחושה שאינם מקבלים טיפול יעיל במסגרת מערכת הבריאות הציבורית. בפועל, הביטוחים המשלימים מביאים להארכת התורים במערכת הציבורית ומעודדים את שגשוג המערכת הפרטית.
• במדידת זמני המתנה ב-27 בתי חולים ציבוריים בישראל נמצאו פערים גדולים בין המוסדות. לדוגמה, פער של יותר משנה בין בתי החולים בניתוחי החלפת מפרק ברך, הסרת שקדים ותיקון מחיצת האף.
• בבתי החולים בבעלות שירותי בריאות כללית חציון זמן ההמתנה הוא הארוך ביותר כ-15% מעל הממוצע הארצי, לעומת בבתי החולים הפועלים כמלכ"רים שבהם זמן המתנה הוא הקצר ביותר 32% ופחות מזמן ההמתנה הארצי הממוצע.
• זמני ההמתנה הוכרו ב-23 מדינות ב- OECD (כולל ישראל) כמרכיב חשוב במדיניות הבריאות, אך לעומתן, בישראל אין עדיין תכנית אסטרטגית לכך.
זאת ועוד, עד היום לא הוגדרו קווים מנחים באשר לזמן ולמרחק סבירים ממקום המגורים; התשלום בעבור טיפול רפואי באופן פרטי נעשה נפוץ יותר ויותר בציבור הישראלי; קיימות ראיות לכך שזמני המתנה ארוכים לטיפולים מהווים נטל על החברה, מכיוון שהם מגדילים את הסבירות לאשפוזים מסובכים ולפגיעה בתוצאות הטיפול הרפואי, ובכך עלולים להגדיל את עלויות שירותי הבריאות; בקרב ראשי מערכת הבריאות רווחת התחושה כי ממוצע זמני ההמתנה מייצג עירוב של שתי קבוצות שונות באוכלוסייה: הישראלים המיוחסים, האמידים, בעלי הקשרים לעומת האזרחים החלשים וחסרי יכולות פיננסיות, שלעתים קרובות נאלצים להמתין זמן רב לטיפולים.
