על זיכרון ושכחה – משחקי הזיכרון שלנו חלק א

מה קורה כשהזיכרון שלנו משתבש? האם גם האישיות משתנה? על הקשרים המאלפים בין סוגי הזיכרון השונים
הזיכרון הוא מרכיב מרכזי בתפיסת הזהות העצמית שלנו. היכולת להיזכר בחוויות מן העבר מאפשרת לנו להניח שקיימת המשכיות בין העצמי שאנו זוכרים לבין מי שאנו מרגישים כיום, והיא הבסיס להתוויית האישיות.
לפני שנה יצא לאקרנים סרט האנימציה "הקול בראש" שבמרכזו נערה מתבגרת שעברה משבר אישיות בעקבות אובדן זיכרונות משמעותיים שלה. אף שזה רק סרט, הוא מבוסס על תופעה שכולנו חשים בקיומה. האם אובדן זיכרונות יכול  להשפיע על תחושת הקיום והזהות שלנו?
איך פועל הזיכרון?
בפועל אי אפשר להגדיר מקום ספציפי במוח שבו נמצא זיכרון בודד. כשאנחנו נזכרים בחוויה, לרוב אנו משחזרים תחושות שקלטנו ממספר חושים שמקומם במוח שונה. לכן מתעוררים אצלנו אזורים רבים בו-זמנית. למעשה, מומחים רבים גורסים שאין הבדל רב בין הצורה שבה מתעוררים זיכרונות לבין צורת המחשבה שלנו. ואכן סריקת MRI תגלה שאזורי הפעילות במוח בשני המקרים זהים כמעט לחלוטין.
בקהילה המדעית מעריכים שתאי המוח אינם פועלים כמו תאי אחסון סטנדרטיים ולא מכילים זיכרונות באופן בדיד כמו שעושה המחשב הביתי, אלא יצירת זיכרונות והפעלתם מתבססת על התארגנות של התאים לרשתות מורכבות שעובדות יחד. כך, תאים מסוימים יכולים להיות שותפים בו-זמנית לכמה רשתות מקבילות.
השיטה הזאת יוצרת אפשרות ייחודית שנקראת גם "זיכרון אסוציאטיבי", שבה זיכרון חדש מוצא עוגן משותף עם זיכרונות אחרים, משתלב ברשת קיימת ובדרך מחזק את הקשרים שלה. לא סתם רובנו זוכרים לעתים קרובות דברים שעשינו סמוך לאירועים שהשאירו עלינו רושם משמעותי, כמו רגע נפילת מגדלי התאומים בארה"ב. זאת מכיוון ששחזרנו אותם רבות במוחנו וחיזקנו אותם. יכולת הקישור האסוציאטיבי היא אחד הבסיסים לתהליכי הלמידה והזיכרון.
מכיוון שכמות המידע שאנו קולטים מדי יום עצומה ואם נזכור הכול מוחנו יתקשה לתפקד כראוי, פיתחנו במהלך האבולוציה יכולת ליצור זיכרונות בתוך תהליך מורכב שכולל כמה שלבי ביקורת שמגנים עלינו מפני הצפת מידע טפל ומבזבוז משאבים.
לאחר שאחד מהחושים שלנו קולט מסר, מופעלת יכולת התפיסה שלנו, ששומרת את המידע החדש למשך פרק זמן מסוים אחרי שהקלט כבר חדל. כשמתקבלת סדרה של קלטים כאלה אנו יוצרים זיכרון לטווח קצר, שמחזיק מעמד כשלושים שניות, ומסוגל להכיל כמות מוגבלת מאוד של מידע – בדרך כלל עד שבעה פרטי מידע.
בדומה לזיכרון הפנימי במחשבים, הזיכרון לטווח קצר משמש אותנו לעבודה שוטפת ומאפשר לנו לקלוט בצורה מורכבת את העולם הסובב אותנו. אולם אם לא נעשה שימוש חוזר במידע הזה או נקשר אותו למידע קיים, המוח שלנו יגרוס אותו ויחליף אותו במידע חדש. יש טכניקות שיכולות להגדיל משמעותית את גבולות זיכרון העבודה, כמו זכירת מספרים שלמים במקום ספרות בודדות או שינון פרט אחד שוב ושוב, אך אלה הן רק טכניקות נקודתיות שעוקפות את הגבול המובנה בנו של זכירת שבעה פריטים למשך שלושים שניות. לחצו כאן לחלק ב – ייצוב הזיכרון

————–

אלכס קרצר הוא סטודנט לתואר שלישי במעבדה של פרופ' מיכל שוורץ מהמחלקה לנוריוביולוגיה במכון ויצמן.  מחקרו עוסק בקשר בין המערכת החיסונית לתגובות חרדה והפרעות פוסט טראומטיות. סיים תואר ראשון במדעי הכימיה והביולוגיה מטעם האוניברסיטה העברית, ותואר שני בביולוגיה ממכון ויצמן.