לאן הערב? – "סופת חול" – מהומה זמנית בלבד
הסרט נקרא "סופת חול", אף שאין בו שום סופת חול אחת. לכן ברור כי לשם הסרט משמעות סמלית בלבד – סופת חול, ענן חול, שמערפל ויוצר מהומה זמנית.
סצנת הפתיחה: סולימאן מלמד את בתו, ליילה, לנהוג. הוא גם מאוד רוצה בהצלחתה בלימודים. היחסים ביניהם טובים וקרובים. נדמה כי משהו השתנה בחברה הבדואית.
בסצנה הבאה: חתונתו של סולימא. הוא נושא אישה שנייה, את עפאף, שקרובה בגילה לליילה. ג'לילה, אשתו הראשונה, מורדת מרד סמוי, אשר גובר ונחשף במהלך העלילה.
ליילה מקבלת בביה"ס ציון 63 משום שראשה לא בלימודים. היא מאוהבת בבחור משבט אחר. זוהי אהבה אסורה, וכאשר היא נחשפת, ג'לילה אוסרת על ליילה להמשיך את הקשר. ליילה בטוחה שאביה יבין אותה ואת רצונה להינשא לאהובה. אולם היא מופתעת לגלות שלא כך הוא.
וזה עיקרו של הסרט: הקונפליקט הנצחי בין המחויבות לחברה, למוסכמותיה לבין הרצון האישי, הצורך של הפרט לממש את כמיהותיו.
אין זה סרט על נשים בדואיות או על השפלתן, אלא על המשמעויות הרחבות והעמוקות של המסורת לדורותיה. לא רק הנשים הן קורבן למוסכמות החברתיות בשבט הבדואי, גם סולימאן מוצא את עצמו מופעל על ידי אותם חוקים. סולימאן איננו הגבר "הרע" או "המשפיל" כפי שנדמה ברושם ראשון, הוא בעצמו מונע על ידי אותם כוחות חברתיים חזקים השייכים למסורת ארוכת השנים. גם כשניתן להבחין בחברה הבדואית בתהליכי שינוי, הם הדרגתיים ואיטיים.
זהו סרטה הארוך הראשון של עילית זקצר. הסרט זכה בפרס שופטים היוקרתי בפסטיבל סאנדס, וכל הסימנים מאותתים על הצלחה גדולה.
עילית זקצר מאוד מדייקת: סגנונה מאופק, היא בוררת את מה שנאמר, ובעיקר – את מה שלא נאמר. היא מציגה את כוחו של ההיעדר כחזק מהכוח הנוכח, וזהו כוחו של המבט. הסרט עוצמתי משום הרמיזות, פערי המידע, מילוי החללים באינפורמציה שאיננה נמסרת, והצופה אמור להשלים את החסר מבלי שהוא יודע אם ההסבר שלו הוא "הנכון".
הרמזים דורשים מהצופה להיות קשוב לכל המילים שנאמרות, אין מילים סתמיות. למשל, סולימאן מעשן, וברגע קצר של אינטימיות ביניהם, אשתו לוקחת ממנו את הסיגריה ומעשנת. הוא שואל אותה: "חזרת לעשן"? והיא עונה: "לעשן זה לא מכובד". וזאת תמצית המרד של ג'לילה, אשר גם מפעילה את המרד של בתה, ומקווה שהיא, הדור הבא, תמשיך את מה שבעצמה החלה. מעניין לציין כי בסופו של דבר ג'לילה היא היחידה שעושה את מה שהיא רואה כנכון.
כאשר סולימאן אומר לג'לילה שהוא "חייב", היא מטיחה בו בחריפות: "חייב! חייב! מתי עשית פעם אחת מה שאתה רוצה?"
הסרט מבוסס על סרט קצר של הבמאית בשם תסנים, שהוא שמה של האחות השנייה מבין ארבע האחיות, בנותיהן של ג'לילה וסולימאן. תסנים היא דמות משנה בסרט, אבל לגמרי לא שולית. מכיוון שהיא מציצנית אל המתרחש, היא מאירה את השאלות המרכזיות הנשאלות בסרט: גם היא בטוחה שאביה "ירשה לה", ואכן הוא מרשה לה ללבוש מכנסיים לחתונתו. תסנים היא מעין "טום בוי" וזוהי דרכה למרוד. בשתי סצנות נפרדות היא מציצה פעמיים אל עבר הזוגות המתחתנים מבעד לסורגים, במבט המבין מה צופן לה עתידה.
המשחק בסרט מאוד אמין עד כי נדמה שלא מדובר כלל במשחק. יוטיוב על מאחורי הקלעים של הסרט לחצו כאן
השחקנים: למיס עמאר, לראשונה בקולנוע. הייתאם עומארי ("בית לחם"), רובה בלאל-עספור ("צימאון")
הבמאית, שגם כתבה את התסריט, עשתה זאת על סמך היכרות מאוד טובה עם נשים בדואיות. הסרט צולם ב-4 כפרים של בדואיים.
רוצו מהר ככל האפשר לראות את הסרט הנפלא הזה, העשוי לעילא ולעילא. הסרט ראוי רק למחמאות ולתשואות רמות.
10 בסולם קשר סבתא!
——————-
על סרטים נוספים ומשמעותם לחצו כאן
ענת אור שפרן – חוויה מהסרטים – הרצאות קולנוע שנוגעות בחיים
https://www.facebook.com/anatiorsh/?fref=ts