זה עתה חזרתם מחו"ל וסובלים מג`ט לג? נסו בינתיים להתגבר לבד

מדעני מכון ויצמן למדע גילו:
זה עתה חזרתם מחו"ל הרחוקה וסובלים מג'ט לג? הנה הסיבה: בני האדם ומרבית בעלי החיים מודדים זמן באמצעות שעון ביולוגי פנימי. כאשר אנשים טסים ליעדים רחוקים שבאזור זמן חדש ואחר, הם חווים חוסר התאמה בין "השעון הביולוגי" שבגופם לבין השעון החיצוני להם. התוצאה היא הפרעה בשעון הביולוגי ובמילים אחרות – "יעפת" (ג'ט-לג).
מדענים במכון וייצמן למדע פיתחו שיטה חדשה שמציעה פתרון לאנשים הסובלים מיעפת ומהפרעות נוספות הנובעות משיבוש בפעילותו של השעון הביולוגי. השיטה מבוססת על חשיפה לאוויר דליל בחמצן, והוכחה כיעילה, איך לא, בניסוי על עכברים [פורסם בכתב העת המדעי Cell Metabolism]. 
המדענים ביקשו להתחקות אחר האות הביולוגי שמאפשר את סנכרון כלל השעונים בגוף, ובעיקר אם גם חמצן עשוי להיות אות מסנכרן כזה.
לאות ביולוגי כזה נחוצות שלוש דרישות: שכל תאי הגוף או רובם יכירו את החמצן [דרישה ידועה מכבר]; שיהיה בעל מקצב יומי – עליו להגיע לרמת שיא מדי 24 שעות – ובכך יעביר "מסר" לגבי השעה; שהוא חייב להשפיע על כל תאי הגוף ולגרום להם להציג אותה השעה.
ואכן, נוסף לדרישה הידועה כי תאי הגוף מזהים חמצן, מצאנו גם כי לחמצן ולנוכחותו בדם יש מקצב יומי [דרישה שנייה], וגם שהוא מסנכרן את השעונים. כלומר, הראינו לראשונה את קיומן של שתי הדרישות [מספר שתיים ושלוש]. החידוש שלראשונה נחקר לפיכך הוא: רמות שונות של חמצן גורמות לשעון הפנימי להסתנכרן, דבר שתלוי בחלבון המעודד ביטוי גנים ובעצמו מושפע מחמצן ונקרא HIF1.
חזרנו לעכברים ושינינו להם את משטר האור והחושך, ובכך יצרו אצלם מצב של יעפת. בשלב הבא חשפו אותם לרמות נמוכות של חמצן ונוכחו לראות שזמן היעפת קוצר.
מתאים גם לבני אדם? השאלה עדיין פתוחה. לכתבה המלאה לחצו כאן

——————-
השתתפו במחקר: ד"ר גד אשר מהמחלקה למדעים ביומולקולריים עמד בראש קבוצת המחקר, הובילו ד"ר יערית אדמוביץ' תמם והחוקר הבתר-דוקטוריאלי ד"ר בנג'מין לאדוק. כן היו שותפים ד"ר מרינה גוליק ממעבדתו של ד"ר אשר וד"ר מרטן קונרס, מאוניברסיטת בריסטול, בריטניה.