מהו חג הסֵיגְד – זאת לא אגדה, אלה זיכרונות ילדות מגיל 12

מהו חג הסיגד מספרת אדֶנה, נכדתו של קייס עזריה יהיס
חג הסיגד ייחודי ליהודי אתיופיה, ומועד החג היה קבוע לפי הלוח העברי, כ"ט בחשון, שהוא היום החמישים אחרי יום הכיפורים. כמה ימים קודם לכן היו מתקבצים יהודים אתיופים מ-30-20 כפרים קטנים אל הכפרים הגדולים באזור אמבּובר כדי לעלות יחד אל ההר הגבוה – תזכורת לברית על הר סיני – ולקיים שם את הלכות החג. הייתה מתכנסת תהלוכה עם כל ספרי התורה של בית הכנסת, והיו צועדים יחד אל ההר הסמוך, שנמצא על יד הכפר אמבּובר. כל מי שיכול היה ללכת את הדרך התלולה אל ראש ההר היה מצטרף, ולעתים רבות ילדים מתחת לגיל 13-12 או זקנים חלשים פיזית, היו נשארים למטה ולא משתתפים בתהלוכה.
ביום החג היו כולם צמים, מקיימים חשבון נפש [נוסף על יום הכיפורים], ולובשים בגדים חגיגיים לבנים, נשים וגברים כאחד. עלו להר כדי להתפלל "לשנה הבאה בירושלים" כביטוי לגעגועים ולכמיהה להגיע לירושלים.
בערך בשעה 4:00 אחה"צ היו העולים להר חוזרים למטה אל בית הכנסת, וכל משפחה הייתה מקדשת ומברכת ואוכלת לסיום הצום חלה אתיופית לקידוש "דַבּוֹ" ["מוּסַאִיט"] – כמו כן היו שותים בירה ביתית או יין קל שנקרא "טֶלָה".
מעמד היהודים שעולים אל ההר להתפלל היה חריג בקהילת תושבי אתיופיה שרובה נוצרים. רוב היהודים אמנם התגוררו בכפרים קטנים כגדולים מחוץ לערים, דבר שאפשר להם לשמור על השבת ועל מנהגים יהודים-אתיופיים נוספים. אך יהודי בוגר שבחר בגלל נסיבות חייו להתגורר בעיר, נאלץ לוותר ולהתנהל כמו סביבתו הנוצרית. במקביל, נוצרי שהיה בוחר לגור בסביבה יהודית היה מחויב לשמור את השבת כסביבתו.
כידוע, מאז העלאת יהודי אתיופיה על ידי הסוכנות היהודית, הגיעו לארץ בדרך רגלית קשה עד מוות משפחות רבות וגדולות. חלק מן האנשים לא שרדו את המסע הרגלי המפרך מאתיופיה, אל סודן ומשם לישראל [הראשונים יצאו ב-1980, אחריהם מבצע משה ב-1984, ואח"כ מבצע שלמה ב-1990]. לכן כיום מקבל חג הסיגד משמעות נוספת ושונה: כל רבני העדה עולים ביום חג הסיגד לקבר רחל, אחר כך אל ארמון הנציב ואח"כ לכותל המערבי. אומרים קדיש לזכר מי שנספו בדרך ומקום קבורתם אינו ידוע, ומספרים לילדים על המשפחות והמאמצים שעשו כדי להגיע לישראל. בהר הרצל הוקמה אנדרטה ועליה רשומים שמות הנספים, וביום ב' בטבת התשס"ח [2007] הכריזה הכנסת על יום כ"ט בחשון כעל חג הסיגד, שיוחג מדי שנה בשנה כחג המדינה.

לצפייה באיורים לסיפורי אבא גבהרנה לחצו כאן