ברוח התקופה – באיזה מין שירותים השתמשו בימי הביניים?

כמה ציורים משעשעים למדי נמצאו בכתבי יד מימי הביניים. אלה מלמדים אותנו על תרבות עשיית הצרכים באותה תקופה – אף שאני מניחה שאיש לא רוצה שיציירו אותו בזמן עשיית צרכיו.
מי שהיה ממש עני עשה את צרכיו בטבע או השתמש בדלי פשוט. מעמדות נמוכים קצת פחות עניים, השתמשו בסירי לילה, שאותם היו מרוקנים דרך החלון ישר לרחוב. כתבים מאותה תקופה ביקשו מאנשים לא להשליך את הצרכים דרך החלון החוצה, אך איש לא הקשיב להם. לכן הזהירו את האנשים שלא ילכו ברחוב מבלי להסתכל למעלה, שמא ירוקנו על ראשם סיר מלא צרכים.
לאנשים אמידים היו כמה סוגי שירותים – תאי שירותים גבוהים שמוקמו במרפסת מעל לחומה, להם לא הפריע כנראה שצופים בהם. הבעיה הייתה שבחורף הרוחות הפכו את המקום לקר מאוד ולא נעים לישיבה. לכן אפשרות נוספת הייתה סירי לילה. כל בוקר קברו המשרתים בתוך בבור באדמה או השליכו לנהר הקרוב את הצרכים של הלילה הקודם. זה כמובן בדיוק אותו מקור מים שבו התרחצו אותם אנשים. אופס!
בחלק מהטירות היו בתי שימוש שנראו כמושב עם חור, והפסולת נפלה ישר לתוך בור שופכין. כאשר הגאות הייתה נמוכה זה הצטבר מעל המים עד שנשטף לנהר – ששימש לרוב גם למי שתייה. איכס! חדר השירותים נקרא אז "גרדרובה", והרבה פעמים אנשים תלו את הבגדים דווקא שם כי ידעו שגם פרעושים ועש יברחו מהריח.
אחד התפקידים הנחשקים בארמונות המלכותיים היה "מְשָרֵת שרפרף המלך" שתפקידו היה לנקות את ישבן המלך. התפקיד היה כל כך מכובד שהוא יועד רק לנסיכים ולנערי מלכות. כמויות כל כך גדולות של שתן וצואה נזרקו החוצה היו סיבה טובה לסירחון ברחובות.
שירותים עם ניאגרה הומצאו רק בשנת 1596, ע"י סר ג'ון הרינגטון, אציל ובן סנדקות של המלכה אליזבת הראשונה. אבל זה כל כך הרעיש שהמלכה פחדה להשתמש בהם.

ראו גם "האישה הראשונה שתבעה את מחללי כבודה"

כל האמנים הם אנונימים
♦ "המוסלמים המחללים את הכנסייה", הכרוניקה של סנט דניז, 1332 – 1350, הספרייה הבריטית המלכותית.
♦ פרט מתוך מחזור הוולגתא, הידוע גם כ"לנסלוט, גִרסת הסיפורת", 1316, צרפת.
♦ פרט מתוך רומן אלכסנדר, 1338-1344, ספריית בודליאן, אוניברסיטת אוקספורד, אנגליה.

——————

 אורלי גונן  מביאה את האמנות לחיים בהרצאות לקהל הרחב / לחצו כאן