"אהבה חדשה: שיאי הצילום המודרני" – בתערוכה חדשה במוזאון ישראל
"אהבה חדשה" היא מבחר יוצא דופן של יצירות נדירות שנוצרו מ-1900 עד 1945 ומוצגות בתערוכה חדשה ומרגשת אף אספני צילום ותיקים. התקופה נחשבת לזמן דרמטי המכונה באמנות "מודרניזם", ומדגישה במיוחד צלמות חשובות מראשית המאה הקודמת, אשר מסיבות היסטוריות ותרבותיות נדחקו הרחק מקדמת הבמה. מסביר ד"ר נעם גל, אוצר התערוכה: כשהתחלנו לעבוד שאלנו את עצמנו איך מספרים את התפתחות הצילום בימי השיא שלו, כשבצילום ניו לא רק מאן ריי ורוברט קאפה, אלא גם אמניות חשובות מאוד ששמן פחות ידוע היום גם לחוקרי אמנות. התחקינו אחרי אותן צלמות שהיו מפורסמות בשנות ה-30 וה-40 ומצאנו מבחר עשיר של יצירות של נשים צלמות, שנחשבו באותה עת ברמה אמנותית גבוהה ביותר ותצלומיהן כיכבו על השערים הראשיים של המגזינים המובילים בעולם. כך דורותיאה לאנג, דורה מאר, אילזה בינג, קונסואלו קנאגה וברניס אבוט – הן דוגמאות לאמניות הזוכות לתיקון מסוים בתערוכה "אהבה חדשה". 
בזכות נדירותם, התצלומים שמוצגים בתערוכה מרגשים חוקרי צילום וחובבי צילום מרחבי העולם. לדוגמה, רק במוזיאון ישראל ניתן למצוא את 2 גרסאות הצילום של מאן ריי ל"שחור ולבן" – התמונה המפורסמת של פני אישה לבנים לצד מסכה אפריקאית שחורה שהתנוססה על שער מגזין ה"ווג", ומאז צוטטה באינסוף פרסומים ותערוכות ואף שברה את שיא כל הזמנים במכירת תצלומים. הגרסה הראשונה של התצלום היא משנת 1926, והגרסה השנייה, שבה הדגיש האמן את ריסיה של הדוגמנית ואת קו הלסת שלה, סילק שיער לא רצוי ועוד, נוצרה שנה לאחר מכן, ב-1927. רק התקרבות ליצירה עצמה מאפשרת תשומת לב לפרטים מרגשים שכאלה, אומר גל, וזו היתה למעשה כוונתנו – לגרום לקהל להעריך מחדש את עוצמתו ויופיו של הפרינט, של ההדפסה הצילומית, במיוחד בעידן שבו מרבית הצילום שאנו רואים או מייצרים אינו מודפס. עוד במוזאון ישראל לחצו כאן
