יש רופא (או אחות) בסביבה?
מערכת הבריאות בישראל מתאפיינת בהיצע נמוך במיוחד של אחים מוסמכים, ובמספר בלתי מספק של בוגרי לימודי סיעוד ולימודי רפואה כאחד. בשנים האחרונות ננקטו כמה פעולות כדי לבלום את המגמות הללו, אולם יש לחכות ולראות אם הן אכן יצליחו.
אפילו ההתקדמות הטכנולוגית העצומה לא שינתה עובדה בסיסית אחת בנוגע למערכת הבריאות – כדי לספק שירותי רפואה נחוץ כוח אדם רב. תחום הבריאות מבוסס על כוח עבודה רחב היקף הכולל אחים ואחיות, רופאים מומחים, טכנאים, רוקחים ועוד. יעילותה של מערכת הבריאות תלויה במידה רבה מאוד במלאי נאות של כוח אדם שיוכל להפעילה כראוי, ומחסור בצוות רופאי עלול לגרום סבל רב למטופלים ולהביא לאי יעילות תפעולית. אלא שהגדלת מלאי כוח האדם בתחום, ובמיוחד הגדלת מספר הרופאים, מחייבת יכולת לראות את הנולד ולתכנן שנים רבות מראש, עקב אורכה של ההכשרה.
ב”דוח מצב המדינה” לשנת 2013 פורסם מחקר בנושא מערכת הבריאות מאת פרופ’ דב צ’רניחובסקי, יו”ר תכנית מדיניות הבריאות במרכז טאוב וכלכלן באוניברסיטת בן גוריון, ושל חוקר המרכז איתן רגב. המחקר עוסק במגמות בהיצע הרופאים והאחים המוסמכים בישראל, וכן בפעולות הננקטות כיום כדי להכשיר אנשי מקצוע שיוכלו לעסוק בתחומים אלו בעתיד.
בעשורים האחרונים נהנתה ישראל משיעור גבוה של רופאים באוכלוסייה בהשוואה למדינות מפותחות אחרות, בעיקר בעקבות גל העלייה הגדול מברית המועצות לשעבר. אולם החל מסוף שנות התשעים החל שיעור הרופאים באוכלוסייה בישראל לרדת, בעוד שמספרם של הרופאים ביחס לאוכלוסייה במדינות ה-OECD מצוי בעלייה.
למרות הירידה, ישראל היא עדיין המובילה מבין מדינות ה-OECD במספר הרופאים לנפש, ויש בה 3.0 רופאים לכל אלף נפשות מתוקננות (כלומר לאחר נטרול הבדלים בגודלן של קבוצות הגיל השונות באוכלוסייה) בהשוואה ל-2.8 ב-OECD. אולם נתונים אלו אינם מספקים מידע על התפלגות הרופאים בין תחומי ההתמחות השונים, או בין מערכת הבריאות הציבורית למערכת הפרטית.
לקריאת המאמר לחצו כאן פורסם ביום 2.7.2014
לקריאת נייר מדיניות בנושא: מגמות במערכת הבריאות בישראל לחצו כאן
