שלג על עיירתי – "חַנָּה רוֹצָה מַרְצִיפָּנָה" – פרויקט באיור לסיפורה של קדיה מולודובסקי
איור סיפורי ילדים מצית את הדמיון בכל פעם מחדש. במיוחד כאשר הסיפור עצמו דמיוני ומרחף בין מציאות לפנטזיה. האיור נעשה לנוסח שתרגם מיריק שניר [הקיבוץ המאוחד]
"לְאַבָּא רָזֶה וְאִמָּא שְׁמֵנָה / בָּנִים וּבָנוֹת גַרְגְרֵי אֲפֻנָה. / אֶחָד מְבַקֵּשׁ: רֶבַע עוֹף לֶאֱכֹל / שֵׁנִי מְבַקֵּשׁ: כֻּפְתָּאוֹת, זֶה הַכֹּל. / וּבַת דַמְיָנִית וּשְׁמָהּ חַנָּה, / רוֹצָה לְעַצְמָהּ – מַרְצִיפָּנָה [...] כָּךְ תָּם הַסִּפּוּר וְנִשְׁלָם וְנִגְמָר / אַפְתָּה הַקְּטַנָּה כְּמוֹ שיוֹסֶל אָמַר / וּבְעֵת שֶׁנָּגְסָה הַיַּלְדָּה מַרְצִיפָּנָה, עָמְדָה עִיר שְׁלֵמָה וְקִנְאָה בָּהּ – בְּחַנָּה."
איור הסיפור "חַנָּה רוֹצָה מַרְצִיפָּנָה" נעשה כפרויקט גמר במחלקה לתקשורת חזותית, המרכז האקדמי ויצ"ו חיפה. "חַנָּה רוֹצָה מַרְצִיפָּנָה" מספר על ילדה חולמנית שרוצה לעצמה מרציפנה, אבל איש בסביבתה לא יודע מהי מרציפנה, איך היא נראית ומה טעמה. "מרציפנה" איננה דבר מוחשי, אלא משהו לא מוכר, לא מושג, שבכל זאת מתגעגעים אליו.
כילדה לא הכרתי את סיפוריה ויצירתה של קדיה מולודובסקי. קדיה הייתה סופרת פולנייה שכתבה ביידיש על עולם הילדים העניים בוורשה בשנות ה-30, בעוד אני גדלתי כילדה על ספרות ושירים רוסיים. רציתי לשלב את שתי התרבויות ולכן בחרתי למקם את הסיפור בעיירה יהודית בברית המועצות בשנות ה-60.
————-
כאמור, האיורים לעיל הם תרגיל בלבד. חנה רוצה מרציפנה בנוסח עברי של מיריק שניר ובאיורים של כרמית גלעדי-פולארד, יצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד, 2002