'חג' השואה בגן הילדים?
ביום כ"ד ניסן תשע"ד 24.4.2014 פרסם משרד החינוך את ההחלטה הבאה:
|
"בשבילי הזיכרון" התכנית החינוכית בנושא השואה
——————————- |
בפסח חזרו נכדי התאומים בני 3 וחצי מן הגן העירוני-חינוך-חינם-טובה-למעמד הביניים, ובפיהם הסיפור הבא: החיילים של פרעה חטפו את התינוקות מהידיים של האמהות שלהם והטביעו אותם ביאור.
בעוד אנחנו מנסים לרכך את סיפורי הגננת על פסח נחתה עלינו המכה ה-11: החלטת משרד החינוך "לחגוג" את יום השואה החל בגיל הגן-כיתה א' ב' ועד כיתות היסוד ומעלה, לפי תכנית מובנית הכוללת הדרכת הגננות והמורות משנת 2014.
אותה הגננת מסיפורי פסח לא חיכתה. היא מלאה יוזמה ותושייה, ועל כן סיפרה לילדים בני 4-3 איך היטלר ירה בסבא שלה ובבנו שניסה להימלט. היטלר היה על הגג, והם רצו על נפשם למטה. אבל כדור הרובה השיג אותם והרג אותם למוות. זה היה מזמן והיום אנחנו כבר חברים של הגרמנים.
גם הילד בן ה-6 זכה לתיאורי שואה בלתי מבוקרים. מאז הוא מתעורר בלילות מן הסיוטים בצעקות שבר.
כבת הדור השני לשואה אתאר את תמצית הדברים כך:
במישור הפרטי, אבי היה מנהל גימנסיה בן 27 כאשר לנגד עיניו ירו שכניו הליטאים באשתו הצעירה ובבנו בן ה-6. כאשר החל לרוץ אליהם עצר אותו אחיו ואמר לו – אותם לא תוכל להציל, תוכל לברוח כדי שלא יירו גם בך. גם אבי – אני בתו מהנישואים השניים בישראל שאחרי המלחמה – סבל מסיוטים והיה צועק בלילות ו"מטפס על הקירות". וזאת הייתה המטרה העיקרית שלו – למנוע מאיתנו, שני ילדיו בגלגול חייו החדשים בארץ, את הסיוטים האישיים שהוא עבר בשואה. הוא פשוט לא סיפר ולא דיבר על כך.
במישור הקולקטיבי, הנאצים ועמים נוספים שבקרבם חיו היהודים, כולל הליטאים והפולנים, ערכו שחיטה ביהודים כאילו היו עופות. שחיטה מאורגנת ומתוכננת ומבוצעת היטב ובמדויק. אלה לא היו משרפות. תפסו את היהודים באמצע החיים, את המורים, מנהלי ביה"ס, את התלמידים, את הנשים, הילדים, המשכילים כפשוטים. אספו ותלשו מהם את הבגדים, השיער, השיניים, הכול – ורצחו, תוך ארגון הרצח לכדי תעשייה ענקית. רק בסוף הדרך הכניסו את הגופות, את השלדים הרזים אל המשרפות, כשלב אחרון במבצע החיסול.
אז איזה קטע מן התיאור המזוויע אתה רוצה להטמיע בילדינו הרכים, כבוד שר החינוך. ולשם מה? האם סיוטים בלילה של ילדים כה צעירים יצילו את המדינה משואה שנייה? האם מישהו חושב שללא חזרה רגשית על חוויות השואה לא יתפתחו פה ילדים נורמליים, מוסריים, בעלי ביטחון עצמי, ערך עצמי ושאיפה למצוינות, לחריצות ולהשכלה? האם אתה חושב שללא שינון חוויות הזוועה שנעשו בשואה מישהו יחשוב שהסתיים המאבק להישרדותנו במדינת ישראל?
אתה פשוט לא מתאים לכינון מערכת חינוך ולימוד והשכלה, לא בגיל הרך ולא בגילים המבוגרים. הריטלין באמת הזיק לך או שלא לקחת די. כבוד השר, הרב פירון.
יום השואה בגן.
ילדי הגן הם חלק מהקהילה וכשהם חווים את צפירת הדומיה ,יש לתת להם הסבר מאד קצר.
אסור בכלל להיכנס לסיפורים מוחשיים מפחידים ומזוויעים שגם אנו ממרום גילנו, מתקשים כל שנה מחדש לקלוט את הזוועה והרוע שבני עוולה עוללו לעמנו.
אני כגננת שעבדה עשרות שנים עם ילדי גן נהגתי להרחיק את העדות ולספר שהדבר קרה באירופה ולא כאן,
והייתה מלחמת עולם ומנהיג רשע שגרם למותם של מיליוני יהודים (אני מודעת לכך שהמספר לא מוחשי לילדים)
ולכן אנו מכבדים את היהודים שנספו בצפירת דומייה. זה מספיק כדי שיחושו את רצינות היום ויכבדו אותו.
ישנם ספרים שנכתבו על ידי פסיכולוגית וגננת שמספרים למשל על חוויה של ילד שחי בגטו שנאלץ להיפרד מכלבתו כי היה אסור ליהודים להחזיק כלבים והוריו מסרו אותה למכרה פולניה שגם החביאה את המשפחה עד תום המלחמה .
עם הניצחון על הנאצים חזרה הכלבה אל הילד שהתגעגע וחיכה שנים שהכל ייגמר.
ויש עוד סיפורים שנכתבו לילדים בהתאמה לגילם בנושא כה כבד.
אולי היוזמה לתכנית מסודרת שעובדה על ידי מומחים בנושא עדיפה על הספונטניות וחוסר ההבנה המוחלט לנפש הילדים בגיל הרך שעולה מסיפורי אותה גננת מכתבתך.
השאלה היא זאת: האם יש לכבד את רצונם של אלה שחזרו מן התופת ולגדל את הילדים/הנכדים/הנינים ללא טראומה רגשית, או ששר בישראל שמחפש להמציא את הגלגל מחדש, יקבע למשפחות שקשורות לניצולים שיש לזעזע עוד דור בישראל.