רינה קמחי – בין חימר לחרס – תערוכה חדשה
התערוכה נסתיימה השבוע נפתחה במשכן לאמנות עין חרוד תערוכה מרתקת של רינה קמחי, אמנית-פסלת-קרמיקאית, שהשנה חגגה 80 שנה – עשרות שנים של אמנות חיונית, רעננה ועכשווית.
האוצר: יניב שפירא 19.6.2015 – 30.9.2015
התערוכה של רינה קמחי מאפשרת הצצה למכלול יצירתה המוצגת כמעין רטרוספקטיבה בזעיר אנפין. העבודות מוצגות בה ללא סדר כרונולוגי, וההקשרים ביניהן מושתתים על מנעד מושגי-צורני-חומרי ובזיקות שבין מוקדם ומאוחר, כמארג של מוטיבים המשתלבים זה בזה. נקודת המוצא לעבודותיה של קמחי היא תמיד החומר, אולם את השראתה היא שואבת מהתבוננות בטופוגרפיה ובנוף, תוך מחקר של סביבות חיים ומהעניין שהיא מגלה ביחס שבין ייחוד תרבותי (Cultural Uniqueness) לבין אחדות אוניברסלית (Universal Unity). גישה זו היא גם המכתיבה את הפרשנות שהיא מקנה למושגים שגורים, למשל "קרמיקה" כמדיום או "כלי" כנושא לפיסול בחומר.
התערוכה, והקטלוג שלצדה, יוצרים חלוקה המאפשרת להתחקות אחר הממדים השונים ביצירתה של האמנית לאורך השנים. עבודות המושתתות על מראות 'נופי מדבר', ואדיות ומקוות של מים; מנעד רחב של 'כלי קיבול ואגירה' המאופיינים בנפחיות חלולה ומדמים כלי נשיאה. הללו ניחנים בצורות של גאות ושפל, בספירלות ובמוטיבים המדמים אמות מים מדבריות ונתפסים כנשאים של מידע תרבותי-היסטורי; סדרות של 'כלי איסוף ועבודה' המשלימים ממדים נוספים של פעילות האדם בתרבויות השונות.
גולת הכותרת בתערוכה היא הסדרה 'מכלאות' מהשנתיים האחרונות. בעוד הן מעוררות אסוציאציות של מכלאות עזים בהרי יהודה, פחונים רעועים ומבנים ארעיים של הפזורה הבדווית, ניתן להיזכר דרכן בניסוח המקומיות הישראלית המשתקפת בעבודותיהם של אמנים כמו יצחק דנציגר, אברהם אופק, יגאל תומרקין או יעקב דורצ'ין. המכלאות של קמחי הן נדבך נוסף בניסיון לאפיין איכות מקומית – על ידי אופיין המופשט, החומרי והקורס היא מציגה את 'המכלאות' כגדר או חומה, מחילה או מנהרה, מקלט, מחסה או מתקן כליאה. המטען הסימבולי שנושאות עבודות אלה מעורר לחשוב על 'אסתטיקת ההרס' הנוכחת ביצירתה. זו מתגלה גם בחלל נפרד בתערוכה שבו מוצג מיצב ריצפתי של 'עצים שרופים' שמקורו בתודעה אקולוגית ביקורתית. אודים שרופים אלה אוצרים בחובם זיכרון קדום, הטבוע בסימנים החרוצים בעץ (העשוי מחומר קרמי, כמובן) שכמו נפלט מהים. תצורות טבע ששינו את צורתם החיונית ועתה הם בבחינת מטמורפוזות.
רינה קמחי (ילידת ירושלים, 1934) היא מאמניות הקרמיקה הוותיקות הפועלות בישראל. היא השתלמה בצעירותה אצל הדוויג גרוסמן, במחלקה לקדרות בבצלאל, בארה"ב וביפן. הציגה עשרות תערוכות בארץ ובחו"ל והעמידה דורות של תלמידים. אחד הדברים המרגשים ביותר עבור אוצר או חוקר אמנות הוא גילוי של אמן חדש או יצירה שלא הכיר. כך חשתי כשפגשתי לראשונה את רינה קמחי והתוודעתי ליצירתה. קמחי היא אמנם אמנית ותיקה ומוערכת, אולם עושה רושם שהפרשנות של עבודותיה והצגתן נעשו עד היום במסגרת התחום הצר של הקדרות או הפיסול הקרמי. באותה פגישה ראשונה עדיין לא ידעתי להסביר את אותו ריגוש שחשתי וכן את הקשר בין מכלול העבודות השונות, אבל היה לי ברור שמדובר באמנית ובפיסול משמעותיים בהקשרים הרחבים ביותר של האמנות המקומית-ישראלית.
בשבת 27.6.2015 תיפתחנה שתי תערוכות נוספות: שרון גלזברג / משכן; אסד עזי / פרש נודד
