לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה

אמר רבי יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה.

אלא דינים של מגיזתא [דינים שנעשים בגסות ובעיוות] ידונו?!

אלא אמור: שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עבדו לפנים משורת הדין  

בבלי בבא מציעא ל, ע"ב

הפרשנים מדגישים שלא מדובר בבית הדין, שהרי בית הדין מצווה לדון בדין תורה, אלא בבעלי הדין שמקפידים זה על זה ואינן מוותרים כהוא זה לחברו ורצים עם כל דבר לבית דין.

ראה למשל פירוש תורת חיים על גמרא זו שמדגיש שאי לכך אין זה שונה מהסיבה הידועה של שנאת חינם: "דמחמת שנאה העמידו דבריהם על דין תורה דווקא ולא רצו לוותר כלום". אך אולי יש גם לפנים משורת הדין על בית הדין, בציווי לנסות לפשר בין בעלי הדין (רש"י דברים ו יח) כשיטת אהרון הכהן (סנהדרין ז ע"א) וגם לא תמיד לעמוד על קוצו של יו"ד, כגון בדיני כשרות, עגונות, גירות, ייחוסי משפחה וענייני ציבור ומדינה.

כותבת ד"ר רוחמה וייס,  חוקרת ומרצה לתלמוד בהיברו יוניון קולג' בירושלים: אדם המבקש לנהל את חייו בכמה מערכות במקביל נדרש לגמישות מחשבתית ומעשית; מי שרוצה לגדל משפחה ולדבוק באלוהים יצטרך למצוא דרך בוגרת לוותר פעם לזה ופעם לזה.

רוחמה וייס מנתחת סיפור תלמודי על שמעון בן שטח ובנו, ומציעה קריאה משפחתית והורית לקביעה "לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה"

לקריאת הכתבה: "לא חרב הבית אלא על הורים שדנו בו דין תורה" / על הורות וקנאות בסיפור תלמודי אחד – מאת  רוחמה וייס לחצו כאן