"מתווים לחצר" – מה בין מלכה האס משדה אליהו לאמנות עכשווית ולאמנים נחום טבת ואולף הולצאפפל?
על רקע הרעיון הוותיק של מלכה האס "חצר גרוטאות" כתהליך חינוכי לילדי הקיבוצים, וכתגובה אמנותית לרעיון, יצרו שני האמנים תערוכה משותפת שגם מוצגת במקביל בשתי מדינות: בבוכום שבגרמניה ובמשכן לאמנות עין חרוד בישראל.
מלכה האס, בת 95 משדה אליהו, היא הוגת רעיון "חצר הגרוטאות" בגני הילדים ובכיתות א-ב בקיבוצים, וחינכה לכך דורות של גננות בסמינר אורנים. אולף הולצאפפל הוא אמן צעיר העוסק באמנות רב-תחומית: פיסול, ציור ווידיאו. התחום שמעסיק אותו קשור למונחי בנייה, בעיקר למבנים ניידים ותפיסות מרחב ששואבות מהקשר מקומי ונפתחות לתהליכים של שינוי. אולף הגיע לפני כמה שנים לעין חרוד ועינו קלטה את המראה האופייני לסביבת הילדים בקיבוץ – "חצר גרוטאות" שבה שפע חומרים ממוחזרים, פריטים שיצאו משימוש ומשטחים שמאפשרים בניית מבנים ניידים.
כשהגיע לעין חרוד לא הכיר אולף את מלכה האס ואת רעיון "חצר הגרוטאות", אבל התהליך הדינמי דיבר אל לבו. הוא נתפס לרעיון של בנייה ויצירה בחצר הגרוטאות, והבין שזהו תהליך שבו מפתחים הילדים אישיות עצמאית תוך הפעלת יכולותיהם ודמיונם. בביקורים חוזרים העמיק ברעיון וערך גם היכרות עם מלכה האס. הוא תיעד אותה משוחחת בביתה על "חצר הגרוטאות", ויצר עבודת וידיאו המבוססת על צילומים שצילם בשלושה קיבוצים: שדה אליהו, עין חרוד וניר דוד. הריאיון המרתק עם מלכה האס וכן הסרט שיצר על חצרות הגרוטאות מוצגים עתה בתערוכה "מתווים לחצר" לצד עבודות נוספות משלו בצילום ובציור.
נחום טבת, הנחשב לאחד מבכירי האמנים בישראל, נולד ב-1946 בקיבוץ מסילות ופועל כיום בתל-אביב. הוא יצר עבודה חדשה במיוחד לתערוכה "מתווים לחצר", ובה צבעוניות עשירה ואינטנסיבית שמדגישה את המתח שבין פרטים ומכלול. לעומת אולף, נחום טבת לא מאמין ביצירת קשר ישיר בין אמנות לרעיון חינוכי או לחלופין בביוגרפיה. ובכל זאת הוא מצא זיקה לחצר הגרוטאות בדרך עבודתו: "יש לי בסטודיו ערמות של פריטים והם שמורים על מדפים בחלל נפרד. אף אחד מהאלמנטים לא נעשה כי החלטתי שאני צריך שם, למשל, סירה. הפריט הבודד מקבל את ההקשר שלו עם ההצבה שלו, ואני כל הזמן שואל שאלות על המרחב, חד חידות". ניתן לקרוא את העבודה של טבת כהתמודדות מתמשכת, סמויה ומפורשת, עם משבר שני הנרטיבים האוטופיים הגדולים העומדים ברקע צמיחתו כאמן: "ההפשטה" – כרעיון מודרניסטי המעמיד במרכזו את הממד האוטופי של האמנות, ו"הקיבוץ" – הנוכח בעבודתו כאתוס ומהדהד חומרי זיכרון וסביבת ילדות.
בתערוכתם המשותפת המוצגת במקביל בבוכום ובמשכן לאמנות עין חרוד, נחום טבת ואולף הולצאפפל מאתגרים את המשותף והשונה בעיסוקם המתמשך באמנות. חצר הגרוטאות של מלכה האס מהווה מטפורה לתערוכה "מתווים לחצר", לשיתוף פעולה בין שני אמנים משני דורות, היוצרים יצירה לכאורה מתומצתת ומופשטת אך מטעינים אותה בממד של התנסות, חומריות, זמניות וזיכרון.
——————-
ד"ר גליה בראור מנהלת את המשכן לאמנות עין חרוד, אוצרת תערוכות רבות בארץ ובעולם, מרצה ומחברת ספרי אמנות. ספרה חיינו מחייבים אמנות, 2010, בהוצאת מכון בן גוריון, עוסק במקומה של האמנות בתפיסת העולם של הקיבוץ ובמוזיאונים לאמנות בקיבוץ, וזוכה פרס יצחק בן-צבי לתולדות ארץ ישראל לשנת 2011.
