כל ימות השנה קציר – יצא קציר שעורים ובא קציר חיטים

צילמה את שדות הנגב הצפוני דיתה שניצר / פייסבוק

שאלנו, איזה קציר עומר אנחנו חוגגים? מסביר פרופ' יהודה איזנברג, עורך ומנהל האתר  http://www.daat.ac.il/    [פורסם לראשונה ב-28.5.2017]

סיכום נאה לסדר השנה של החקלאים מסכמים בית שמאי:
אמרו להן בית שמאי: והלא כל ימות השנה קציר – יצא קציר שעורים ובא קציר חיטים; יצא קציר חיטים ובא בציר [ענבים]; יצא הבציר ובא מסיק [זיתים]. נמצאו כל ימות השנה קציר [ירושלמי יבמות טו, ב (יד, ד)]

החקלאי היהודי פותח את עונת הקציר והבציר במתן תודה לאלוהים על החיים הטובים שזכה להם, ועל תנובת השדות והמטעים. התודה מתבצעת בשלוש פעימות, במקביל לשלושת החגים הקשורים לעבודת האדמה:
פסח, חג המצות: "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִיתָ פֶּסַח לַה’ אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם…"
חג הקציר, חג השבועות: "וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ, אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה" ; "וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְך בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים"
סוכות: "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶך" ; " וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה / בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה"

בחג הפסח, ביום ראשון של חול המועד, הקריבו בבית המקדש את העומר מן השעורים שהבשילו בשדות. בערב החג היו יוצאים ומכינים את העומרים מיבול השעורה לקציר, במוצאי החג היו קוצרים, ולמחרת היו מקריבים את קרבן העומר.
לאחר שהקריבו את העומר, היה כל אדם יכול לקצור ולאכול מן התבואה החדשה.
קציר החיטים היה מאוחר יותר, ובחג השבועות, שבעה שבועות אחרי קציר השעורים, הביאו בבית המקדש קרבן נוסף, קרבן שתי הלחם. קרבן זה בא מן החיטים. לאחר שהובא קרבן זה, היו מקריבים בבית המקדש מן התבואה החדשה.
שימו לב: לאדם הפרטי מותר לאכול מן התבואה החדשה מיד לאחר הפסח, זמן הקרבת העומר מן השעורים, שזה היבול הראשון הצומח.
בבית המקדש חיכו קצת יותר, עד שגם החיטה הבשילה ונקצרה. ולאחר הבאת קרבן שתי הלחם מן החיטה, בחג השבועות, החלו להקריב במקדש מן התבואה החדשה.
ויש עוד מתנה שהיו מביאים אחרי חג השבועות לבית המקדש ונותנים אותה לכהנים: את הפירות הראשונים. לאחר גמר קציר השעורים וקציר החיטים, מגיעה עונת הקטיף. גם כאן, את הפירות הראשונים היו מביאים לבית המקדש, אלה הביכורים. החקלאי היה יורד למטע, מסמן את הפירות הראשונים שהבשילו, ולאחר חג השבועות קוטף את הפירות האלה ומסדר אותם בסל נצרים. החקלאים של האזור היו מתאספים יחד, ובשיירות עליזות היו עולים לבית המקדש, שם היו מודים לאלוהים על כל הטובה שגמל אתם, ונותנים את הפירות לכהנים. זמן הבאת הביכורים נמשך עד חג הסוכות או עד חנוכה.