הולדת צאצאים היא זכות טבעית, אך ישראל בדרך לצפיפות אוכלוסין

לפני שנים, כשעלתה גברת נ' לארץ מרוסיה והתיישבה בבת-ים, היא נהגה לטבול באמבטיה פעמיים-שלוש מדי יום: בבוקר לפני העבודה, בערב לפני השינה, ובימי חג ושבתון – גם בצהריים. כך הייתה רגילה בארץ מוצאה. ואולם, כשקיבלה חשבון מים תקופתי הופתעה לגלות שבישראל משלמים על כל ליטר, לעומת רוסיה, שבה לא היו מוני מים, וכולם שילמו סכום זהה בלי קשר לכמות המים שצרכו בפועל. לכן זרמו המים, וזרמו… דווקא בחשמל ובגז חסכו, כי עבורם שילמו לפי מונים.
איך קשורה צריכת מים לסכנה שבילודה מופרזת? קשורה מאוד, נראה זאת בהמשך. תחילה נזכיר שתי טענות נפוצות נגד הגבלת מימון ילודה:
♥ הולדת צאצאים היא זכות-יסוד טבעית, ולכן אסור להגביל כסף ציבורי למימושהּ;
♥ אלה שהתרגלו לרמת ילודה מסוימת, אינם מסוגלים לשנות אותה.
נתחיל מהגבלת הכסף. ברור לכול כי צריכת מים היא זכות-יסוד. היא טבעית לא פחות מהולדת צאצאים וחיונית אף יותר: אדם ערירי, למשל, יחיה בלי צאצאים עד גיל מופלג, אבל בלי שתיית מים ימות מהר מאוד. אם לא יתרחץ – יזיק לבריאותו ויסריח. אז מדוע אנו משלמים לפי תעריף נמוך רק עד 3.5 ממ"ק מים לנפש בחודש, ומי שצורך יותר – משלם מחיר כפול?
התשובה מובנת לגבי המים: הם משאב חיוני במחסור. אם כולם יצרכו מים ללא הגבלה, נצטרך לממן מקורות מים נוספים על חשבון צרכינו האחרים, חיוניים אף הם. לכן חייבים, לטובת הכלל, למתן את צריכת המים בעזרת העלאת מחירם. את הצריכה המופרזת לא אוסרים או מונעים, אבל מחייבים לשלם עליה הרבה כסף. וזה עובד!
גם הכסף שיוצא מהקופה הציבורית על גידול ילדים (כ-2000 ₪ בחודש לילד ממוצע על בריאות, חינוך, קצבאות, הנחות בארנונה) הוא משאב חיוני במחסור. גם כשהפריון הממוצע נשאר סביב 2 ילדים לאישה (כזה שמבטיח יציבות לדורות), יותר כסף ציבורי לילדים – פירושו פחות לביטחון, להשכלה גבוהה, לתשתיות, לנכים וקשישים. אבל אצלנו, כשהפריון הממוצע הוא 3.1, הגידול החד בשיעור הילדים באוכלוסייה גם מפחית את שיעור המפרנסים. כתוצאה, כל אחד מאתנו, כולל ילדינו, מקבל חלק הולך וקטן של הכסף הציבורי שנוצר מתשלום המסים. אגב, ב-OECD הפריון הממוצע הוא 1.7, ואין שם אפילוּ מדינה אחת, מלבד ישראל, שהפריון שלה עולה על 2.1.
לכן אין שום פגם מוסרי בדרישה שהורים ישלמו יותר – בכספם הפרטי – על גידול הצאצא שיולידו מעבר ל-2 – המספר שמבטיח יציבות לדורות.
וכעת – על הטענה שהרגלי ילודה אינם משתנים. אין זה נכון עובדתית. אצלנו, החרדיות האשכנזיות, אשר נולדו אחרי 1920 והתחתנו לפני 1955, ילדו במהלך חייהן 2.76 צאצאים בממוצע. בנותיהן שינו את ההרגל וילדו כבר 5.9 בממוצע, ונכדותיהן יולדות 8-7 ילדים.
שינוי הרגל בכיוון הפוך התרחש באיראן המוסלמית: הפריון ירד מ-6 ב-1975 ל-1.7 ב-2007.
גם העולה מרוסיה שינתה את ההרגל: במקום להתאמבט, החלה להתקלח. היא ובעלה הרגילו לכך גם את בנם המתבגר. הבן השני, ה"צבר", בכלל גדל בדירה בלי אמבט, רק עם מקלחון.
—————

ראו גם https://2kids.org.il/