"צוק העִתים" של תנועת החמאס ו"צוק איתן" של צה"ל ומדינת ישראל – היכתתו השניים "חרבותם לאִתים"?

הנהגת חמאס חו"ל נמצאת היום בצומת הכרעה היסטורית דומה לזו שהנהגת אש"ף-תוניס עמדה בפניה בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90. הנסיבות הבינלאומיות (בידוד אש"ף בעולם), הנסיבות האזוריות (גרוש הנהגת אש"ף מלבנון לתוניס) והנסיבות הפנים פלסטיניות (קריאת תגר של דור הבנים בפנים על דור האבות בחוץ) הובילו את הנהגת אש"ף לזנוח את דרך המאבק המזוין לטובת הדרך המדינית כדי לשוב גיאוגרפית לזירת הסכסוך ולשמר את ההגמונות והרלבנטיות הפוליטית שלו. כמו אז כך היום.
השינויים המתחוללים לאורך שנות ה-2000 ובמיוחד בארבע השנים האחרונות בשיח העולמי (החשש המערבי מפני השתלטות האסלאם הרדיקלי על אירופה וארה"ב), בשיח האזורי המזרח תיכוני (חסימת הגישה של רצועת עזה למקורות מימון חיצוניים על ידי ישראל ומצרים, התפרקות המדינה הלאומית הערבית והשתלטות האסלאם הג'האדיסטי הרדיקלי) ובעיקר בשיח הפנים פלסטיני (המאבק המתמשך בין תנועת החמאס ותנועת הפתח והרש"פ, קריאת תגר של דור הבנים על דור האבות בתוך החמאס, וחשש מפני נטישת התנועה לטובת הארגונים הסלפים הג'האדיסטים המאיימים על הגמונות החמאס ברצועת עזה) מחייבים את תנועת החמאס לשקול מחדש את אסטרטגית המאבק שלה, להכניס שינויים בדפוסי החשיבה וברטוריקה שלה כדי להתאימם להיגיון המערבי והמזרח תיכוני החדש.
הנהגת החמאס מודעת לרציונל המאבק המנחה את הארגונים הג'האיסטיים הרדיקליים הפועלים בסביבתה, רציונל זהה לזה שהנחה אותה עצמה במאבק שניהלה לאורך שנות ה-90 מול הרש"פ ותנועת הפתח. "מלחמה ברשות הפלסטינית תביא לחיסול החמאס ולכן עדיף לקיים ג'האד נגד האויב הציוני ולגרור אותו להנחתת מכה על תנועת הפתח והרש"פ, דבר שיביא לשמיטת ההגמוניה של הרש"פ והעברתה לידי החמאס". 
נראה, כי הרציונל הנ"ל משרת היום את הארגונים הג'האדיסטיים נגד ממשלת החמאס בעזה. הארגונים הסלפים הג'האדיסטיים הרדיקליים הם אלה שחוזרים ומפרים את "התהדאה" על ידי ירי רקטי מרצועת עזה לעבר ישראל ועל ידי ביצוע פעולות טרור כמו חטיפת שלושת הנערים הישראלים ורציחתם בגדה המערבית כדי לגרור את  ישראל להנחית מהלומה על ממשלת החמאס ברצועת עזה ותשתית תנועת החמאס בגדה המערבית, לפגוע בלגיטימיות שלה ולמוטט את משילותה בעזה ואת תהליך הפיוס שלה עם תנועת הפתח לטובת הרחבת מוטת השליטה וההשפעה של הארגונים הג'האדיסטיים ברצועת עזה ובגדה המערבית. 
הנהגת החמאס בחו"ל עומדת בפני השאלה האם להמשיך בשיח המאבק המזוין ולהפוך ל"הערת שוליים", או לאמץ שיח  מדיני שיבטיח לה אם לא הגמונות לפחות שותפות בכל הסדר מדיני עתידי.  עיון בשיח הנשמע והכתוב של תנועת החמאס בפנים ובחוץ מלמד על שני שינויים מרכזיים שהוכנסו על ידי הנהגת התנועה והזרוע הצבאית שלה בדפוסי החשיבה המדינית והצבאית.
השינוי הראשון – שילוב בין "שיח אופורטוניסטי רך" לצד "שיח אידיאולוגי נוקשה" ונכונות הולכת וגוברת להסטת המאבק המזוין למימוש החזון הפונדמנטלי (השמדת מדינת ישראל והקמת מדינה מהנהר עד הים) אל מאבק מדיני שמטרתו השגת יעד אופרטיבי ריאלי יותר (הקמת מדינה פלסטינית עצמאית בגבולות 1967).
השינוי השני – הצטרפות לממשלת אחדות עם תנועת הפתח כדי להגביר את השפעתה על תכני ההחלטות המדיניות האסטרטגיות בזירה הפנים פלסטינית.
הנהגת החוץ של תנועת החמאס לומדת (ככל הנראה באמצעות עזמי בשארה היושב אף הוא בחצר האמיר הקטרי) לשלב בין "השפה המזרחית האמוציונאלית המסורתית" המדגישה את ערכי הגבורה, ההרואיות, הכבוד, הנאמנות, אורך הרוח והעמידה הנחושה ובין "השפה המערבית הלוגית המודרנית" המדגישה ערכים כמו הומאניות, רציונאליות, הגנה עצמית ואמירת אמת.
בשיח הנהגת החוץ של התנועה ניתן לזהות שישה מאפיינים מרכזיים החוזרים על עצמם:

1.שמיטת הלגיטימציה המערבית ליהירות וההתנשאות כלפי בני המזרח
2. הבלטת הקורבנות הפלסטינית אך השארתה במרחב הגבורה הערבי-האסלאמי
3.מאמץ לטשטוש הדימוי של ארגון טרור לטובת דימוי של תנועת שחרור לאומית
4. גיבוש אסטרטגית מאבק וחלוקת תפקידים לכלל הקיבוצים הפלסטינים:
גדה – מאבק בכיבוש ובהתנחלויות, עזה – מאבק במצור, 48 – מאבק
בישראליזציה, ירושלים – מאבק בייהוד, תפוצות – מאבק בפליטות והבטחת
השיבה. אסטרטגיה העלולה ליצור הסלמה אלימה בגדה המערבית, בקרב הערבים
בישראל ובקרב הפליטים בגבולות ישראל (בסגנון תהלוכות השיבה אל הגבול
הישראלי) במקביל להסלמה ברצועת עזה, כדי לגרור את ישראל להפעלת כוח גדולה
יותר שתקומם עליה את כל העולם.
5. הדגשת אחדות המאבק ושותפות כלל פלגי ההתנגדות : חמאס, ג'האד אסלאמי
פלסטיני, פתח, חזית עממית וחזית דמוקרטית תוך הוצאת הארגונים הג'האדיסטיים
הרדיקליים מחוץ למסגרת "ההתנגדות".
6. הצבת ההתנגדות המזוינת לצד מערכה מדינית ודיפלומטית והכרזה על נכונות
לעשיית שלום והפסקת המלחמה תמורת הפסקת המצור.

מבצע "צוק איתן" חייב להיות יוצא דופן ואסור שיצטרף לרשימה ארוכה של מבצעים צבאיים שהשיגו שקט יחסי לזמן מה, אך הותירו את היעד המרכזי – פירוז התשתית הצבאית הג'האדיסטית ללא מענה אמיתי.  

נראה, כי דווקא בעת הזאת אל מול ההסלמה הצבאית בזירת הסכסוך ואל מול השתלטות שיח המאבק הג'האדיסטי על חלקים נרחבים בשכונה המזרח תיכונית וערעור יציבות המשטרים הערביים נפתח "חלון הזדמנויות" היסטורי העשוי לאפשר לישראל להתעקש על פירוז רצועת עזה מהנשק הרקטי יחד עם חלק ממדינות ערב, מדינות המפרץ והקהילייה הבינלאומית כדי לשנות את דפוסי שיח המאבק המזרח תיכוני.
על ההנהגה הישראלית לרתום את מדינות המערב (בדגש על גרמניה ונורבגיה הנתפסות על ידי הפלסטינים כגורם ניטראלי), את מדינות המפרץ קטר וסעודיה ואת מדינות ערב מצרים וירדן  להקמת כוח בין-ערבי בחסות בינלאומית שיפרק את המליציות הג'האדיסטיות הרדיקליות ברצועת עזה מנשקן, ישלב את גדודי עז אלדין אלקסאם במנגנוני הביטחון הפלסטיניים של הרש"פ, יקדם הסדר מדיני לטווח ארוך, יסייע לשיקום כלכלי ברצועת עזה כלכלי ובניית רשות פלסטינית חזקה אחת בגדה המערבית וברצועת עזה.
לכל אחת מהמדינות הנ"ל אינטרס לסלק את האיום הג'האדיסטי המאיים על יציבותן, ולכל אחת יכולת גיאו-אסטרטגית, כלכלית, דתית ומדינית לקדם סדר יום מזרח תיכוני אחר:
סעודיה – סעודיה מתמודדת היום עם איומים מבית (צעירים מובטלים, חתרנות שיעית וג'האדיסטית) ואיומים מחוץ (מאבק על ההגמונות במפרץ הפרסי מול איראן ומול קטר וסיכול ההתקרבות האמריקאית והמערבית לאיראן) המאיימים על יציבות שלטונה והמשך שרידותה כמונרכיה. סעודיה נחשבת למדינה הערבית הבולטת ביותר בהצעת יוזמות שלום, והיא נתפסת כסמן מרכזי וגורם מכריע בקבלת החלטות באחד מנושאי הליבה של הסכסוך (ירושלים והמקומות הקדושים). מעמדה זה עשוי לאפשר פתיחת דיאלוג בין דתי ובין תרבותי בין המזרח והמערב, בין ישראל, מדינות ערב והפלסטינים, ולקדם אינטרס מדיני משותף  – בלימת החתרנות השיעית והסונית הרדיקלית והבניית סדר יום מזרח תיכוני חדש המבוסס על היוזמה הסעודית משנת 2002.
ירדן – המשטר הירדני מתמודד עם איום ג'האדיסטי מבית (העיר מען היא מעוז הסלפיה ג'האדיה בירדן) ומחוץ  (ארגון דאע"ש בגבולה המזרחי עם עראק) העלול לפגוע ביציבות הממלכה, ויש לו אינטרס משותף עם ישראל לבלום את התפשטות ארגוני הג'האד העולמיים שהחלו להשתלט על חבלי ארץ שונים במזה"ת. ירדן ממלאת תפקיד באחת מסוגיות הליבה בסכסוך הישראלי הפלסטיני – ירושלים והמקומות הקדושים וחשוב לרתום אותה להשגת הסדר מדיני ארוך טווח מול הפלסטינים שיכלול את פירוז רצועת עזה מהנשק הרקטי והמנהרות.
מצרים – המשטר במצרים מתמודד עם שני איומים מרכזיים: פעילי תנועת "האחים המוסלמים" בערי מצרים וכפריה והג'האדיסטים החמושים בחצי האי סיני, ויש לו אינטרס משותף עם ישראל לפרז את עזה מהנשק הרקטי והמנהרות שבשימוש הארגונים הג'האדיסטים הרדיקליים.
מצרים אמנם מהווה עורק חמצן מרכזי עבור רצועת עזה, ומעבר רפיח משמש בידה אמצעי לחץ על הנהגת החמאס, אך הדחת מחמד מורסי ועליית הגנרל עבד אלפתאח אלסיסי לשלטון הביאה לשינוי חד בעמדת מצרים כלפי תנועת החמאס, וצמצמה את יכולתה לשמש מתווך מוסכם.
קטר הנאבקת בשנים האחרונות לקידום מעמדה ההגמוני באזור המפרץ ובמזרח התיכון בכלל, היא גורם מפתח בסיפור הפלסטיני, בשל החזקתה ב-4 "נכסים" היכולים להשפיע על שינוי דפוסי שיח המאבק בזירה הפלסטינית:
נכס כלכלי – לקטר עתודות נפט וגז המאפשרות לה הזרמת סיוע לשיקום המצב הכלכלי ברצועה .
נכס דתי – בקטר נמצא יוסף אלקארצ'אוי, גדול חכמי ההלכה האסלאמית הסונית היכול לתת פתווה דתית (פסק הלכה) המתירה הודנה ארוכת טווח.
נכס תקשורתי – לקטר ערוץ תקשורת ("אלג'זירה") המשפיע על עיצוב דעת הקהל הערבית, ויש הטוענים כי הוא מילא וממלא תפקיד בהנעת המחאה של ההמונים נגד המשטרים הערבים האוטוריטאריים. אמיר קטר יכול להשתמש בערוץ לקידום הסדר מדיני ארוך טווח בין תנועת החמאס לישראל אך בכוחו להשתמש בו כדי ליצור אסטרטגית מאבק אלימה כוללת של  הקיבוצים הפלסטיניים בעזה, בגדה המערבית ובשטחי ישראל.
נכס פוליטי – יו"ר הלשכה הפוליטית של חמאס מתגורר כיום בקטר ומהווה קלף מיקוח חשוב בידי הקטרים בזירה הבינערבית (דחיקת מצרים מהמעמד ההגמוני של מתווכת בעולם הערבי), בזירה הפנים פלסטינית (שימור הגמונות ח'אלד משעל מול סגנו מוסא אבו-מרזוק הנתמך על ידי המצרים, ומול אבו-מאזן) ובזירה הבינלאומית. אמיר קטר הוא גורם מפתח היכול לנצל את המצוקה הפוליטית והכלכלית של ח'אלד משעל ותנועת החמאס על הזרוע הפוליטית והצבאית שלה, ולאלצם לבצע הסטה משיח מאבק מזוין לשיח מאבק מדיני.
נכס לאומי-ערבי – עזמי בשארה, ח"כ לשעבר ואינטלקטואל ערבי בולט בעולם הערבי מתגורר כיום בקטר ומשמש יועץ פוליטי ותקשורתי של אמיר קטר, ויש הטוענים שהוא "אמיר קטר בפועל".  עזמי בשארה פועל זה זמן רב לקידום משוואה חדשה במזרח התיכון שבה יש שני מרכיבי יסוד: אסלאם פוליטי מתון וערביות שבמרכזה המדינה הלאומית. שני המרכיבים האלה אמורים לשים קץ ליהירות המערבית ולנחיתות המזרחית וליצור שוויון בין המזרח והמערב. אמירות קטר ועזמי בשארה נתפסים היום בעולם הערבי כמי שתרמו תרומה משמעותית להזנת אש המרד והמהפכה בסוריה, מצרים, לוב, ותוניסיה, ונראה כי הזירה הפנים פלסטינית היא יעד נוסף של קטר ועזמי בשארה. בשארה המכיר את ההוויה הישראלית המדינית, הפוליטית, החברתית, הכלכלית והביטחונית מקרוב מצייד את אמיר קטר ואת ח'אלד משעל בכלים מערביים המסייעים להם להבין את הנורמות, הערכים ודפוסי הפעולה של החברה המערבית בכלל והישראלית במיוחד כדי לקדם את מעמדה העולמי של קטר כגורם השפעה מרכזי שבידו נמצא המפתח לקידום תהליך מדיני בין הפלסטינים בגדה המערבית, ברצועת עזה ובשטחי 48 ובין ישראל.  לסיכום, נראה כי עומדות בפנינו שתי דרכי פעולה אפשריות:  

1. בניית ציר תווך סביב מצרים-סעודיה  וקידום הפיכת חצר בהנהגת החמאס שתביא להחלפת ח'אלד משעל במוסא אבו-מרזוק.
   מוסא אבו-מרזוק יושב בעת הזאת במצרים ומחזיק בשני נכסים משמעותיים שיש בהם כדי לקדמו חזרה אל תפקיד יו"ר הלשכה הפוליטית של חמאס, תפקיד שמילא בשנים 1992- 1995 עד שגורש על ידי ירדן ונעצר על ידי האמריקאים.
   הנכס הראשון – "חווית הפליטות", מרכיב חשוב בביוגרפיה של כל מי שמבקש להנהיג את העם הפלסטיני. מוסא אבו-מרזוק הוא בן למשפחת פליטים שברחה בשנת 1948 מיבנה לרפיח (לעומת ח'אלד משעל שנולד בסילוואד ליד רמאללה ומשפחתו היגרה לכווית בשנת 1967). הנכס השני, אזרחות אמריקאית והכרה אינטימית של הסביבה המערבית העשויה לאפשר לו לגלות גמישות מחשבתית ונכונות ללכת להסדר מדיני ארוך טווח.
2. בניית ציר תווך סביב קטר תוך הפעלת לחץ מערבי חזק על הקטרים לשינוי מדיניות החוץ שלהם והצבת דרישה ברורה להתנערות מהייעוץ השלילי שמעניק להם עזמי בשארה, והתנערות מהעמדות הבלתי מתפשרות של ח'אלד משעל לקידום הפסקת אש מיידית מול ישראל.
   ארה"ב המספקת "חגורת מגן" צבאית לקטרים מפני השאיפות האימפריאליות של איראן במפרץ הפרסי חייבת לרתום את צרפת, בריטניה וגרמניה ולהעמיד את אמיר קטר על ההשלכות האזוריות והבינלאומיות שעלולות להיגזר מהסיוע והתמיכה הפוליטית, המוראלית והכלכלית שהוא מעניק להנהגת החמאס, וגורם בכך להקשחת עמדותיה בנושא הפסקת אש והסדר מדיני ארוך טווח. הכותבת: ד"ר רונית מרזן מלמדת בביה"ס למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה וחוקרת בקתדרה לגיאו-אסטרטגיה ע"ש חייקין באוניברסיטת חיפה.
   

 לקריאת המאמר כולו באתר קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה לחץ כאן

———————————–

 ד"ר רונית מרזן מלמדת בביה"ס למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה וחוקרת בקתדרה לגיאו-אסטרטגיה ע"ש חייקין באוניברסיטת חיפה.