לגמור את החודש – אופן מימון רכישת הדירות באוכלוסייה החרדית

תקציר

הפרק "לגמור את החודש – הכנסות, הוצאות וחיסכון של משקי בית בישראל" בדוח מצב המדינה לשנת 2014, סוקר את מאזן ההכנסות, ההוצאות והחיסכון של משקי בית ממגזרים שונים וברמות הכנסה שונות, תוך התייחסות מיוחדת לדפוסי הצריכה והחיסכון במגזר החרדי ופעילותו בתחום הנדל"ן. חלק ניכר מוקדש לאופן מימון רכישת הדירות באוכלוסייה החרדית, נוכח משאביה המוגבלים. מן הנתונים עולה כי מאזן ההכנסות וההוצאות של משק בית חרדי ממוצע נמצא בגירעון מובנה של למעלה מ-3,000 שקלים בחודש (כרבע מהוצאותיו) – אשר ממומן בחלקו באמצעות נטילת הלוואות בהיקפים גדולים, וגורם לגידול מתמיד בהיקף התחייבויותיהם של משקי בית חרדיים לבנקים ולמלווים אחרים (כגון מוסדות גמ"ח). תשלומי המשכנתה החודשיים של משקי בית חרדיים עלו בעשור האחרון ב-72 אחוז במונחים ריאליים, וגם שיעור החרדים בעלי המשכנתאות והיקף ההשקעות בנדל"ן במגזר עלו באופן משמעותי. נראה כי חלק גדול מן הכספים המשמשים להשקעות אלו מקורם בהון שחור מחו"ל, וכי לתופעה זו עשויה להיות השפעה בלתי מבוטלת על הביקוש לדירות (ולדירות להשקעה בפרט) ועל מחיריהן. מבט על מאזני ההכנסות וההוצאות בכלל המגזרים מגלה תמונה מטרידה, ולפיה משק הבית הממוצע בישראל אינו מסוגל לרכוש דירה ללא סיוע, לרוב מחסכונות ההורים – ואלו הולכים ומצטמצמים.

דפוסי רכישת דירות במגזר החרדי 

התמקדות ברכיבי ההשקעה בנדל"ן (תרשים 15 להלן) מבהירה את מקור הפער בהשקעה בין החרדים לשאר המגזרים, וליהודים לא-חרדים בפרט. בעוד ההוצאה הממוצעת של משקי בית חרדיים על קניית דירה לצורך מגורים נמוכה במקצת מאשר בקרב יהודים לא-חרדים (1,495 שקלים לעומת 1,864 שקלים, בהתאמה), הוצאותיהם של משקי בית חרדיים על דירות שלא משמשות למגורי משק הבית עצמו גבוהות בהרבה מאלו של יהודים לא-חרדים (1,182 שקלים לעומת 425 שקלים, בהתאמה). למעשה, השקעותיהם של משקי בית חרדיים בדירות שאינן למגורי המשפחה גבוהות אפילו בהשוואה לממוצע בחמישון העליון (996 שקלים). זהו נתון מפתיע נוכח העובדה שבחמישון העליון ההשקעה החודשית הממוצעת בנדל"ן (כולל רכישת דירות למגורי המשפחה) עומדת על 6,008 שקלים – פי 2.2 מהממוצע בקרב חרדים (תרשים נ'7 בנספחים). פער זה נובע בחלקו מכך שבמגזר החרדי נפוצה יותר התופעה של רכישת דירות להשקעה, ובחלקו מכך שמרבית ההורים החרדים נוהגים לרכוש דירות לילדיהם לקראת נישואיהם. בהקשר זה חשוב לציין כי אף שהדירות שרוכשים חרדים עבור ילדיהם נרשמות לרוב בטאבו על שם הילדים (ולא על שם ההורים), ההוצאה עצמה נרשמת בסקר ההוצאות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כהוצאה של ההורים – כלומר כקניית דירה שאינה למגורים עצמיים. מכך ניתן אולי להסיק שבמגזר החרדי קניית דירה שאינה למגורים עצמיים היא לרוב קניית דירה עבור הילדים. עם זאת, משיחות עם גורמים בעולם החרדי עולה גם הטענה כי התופעה של קניית דירות להשקעה נפוצה למדי במגזר זה, וכי אברכים רבים מנסים להתפרנס באמצעות השקעה ספוקלטיבית בנדל"ן. נראה כי הנתונים מחזקים טענה זו. חשוב לציין כי נתוני רכישת הדירות בסקר הוצאות משקי הבית מוגבלים במהימנותם בשל מספר התצפיות הקטן, הנובע מכך שרק אחוז קטן ממשקי הבית הנדגמים בשנה נתונה רכשו דירה באותה השנה. לפיכך, כדי לקבל תמונה מהימנה יותר לגבי דפוסי רכישת  נדל"ן בקרב החרדים, יש להשתמש בממוצעים רב שנתיים [עמ' 39 בדוח].