בּוֹאוּ וְתִרְאוּ מַרְאֶה בִּלְתִּי רָגִיל – עודד הירש 'תכנית מגירה' – פרפורמנס קבוצתי מתנחל במשכן לאמנות עין חרוד
הפתיחה בשבת 28.2.2015
"תכנית מגירה" היא תערוכה חדשה של עודד הירש במשכן לאמנות עין חרוד. בפעילות לילית בת שבועות ספורים נבנה פסל סביבתי מסתעף, מתפשט, בתוך מבנה המוזיאון לאמנות, שניתן להבחין בו כבר מנקודת מבט בשער הכניסה למוזיאון. 
כמו בעבודותיו הקודמות של עודד הירש (50 כחול, טוצ'קה, אינחדש, הטרקטור), החומר הנחרט בזיכרון הוא אדמה כבדה, אשר כאן משמשת לבניית מנהרות כמו-ארכאיות, המנהלות דיאלוג עם עבודות האדמה של שנות ה-70 אבל מנקודת מבט אחרת. הן כובשות את החלל הצף והמואר של המוזיאון ומשבשות את תחושת ההתמצאות, מה מעל ומה מתחת, עד כי נדמה שהמרחב הוא תת-קרקעי.
התערוכה מהווה תפנית ביצירתו של האמן הצעיר, שעבודותיו המוקדמות זכו זה מכבר להכרה בחו"ל ובארץ. זירת הפעולה המוכרת לסרטיו הייתה מרחב נוף פתוח של עמק הירדן, טבע דרמטי של הבקע הסורי-אפריקני. לעומתה, זירת הפעולה לעבודתו הנוכחית היא מרחב פנים תָחום של המוזיאון – וכך לא טבע משמש בִּימה לפרפורמנס, אלא מבנה מופנם, מינימליסטי, ניטרלי. בעוד בעבודותיו הקודמות שימשה הפעולה הקבוצתית כחומר לסרטיו ולא הותירה אחריה עקבות בנוף – הפרפורמנס הקבוצתי בעין חרוד לא רק מצולם אלא אף מתנחל במוזיאון.
כזכור, סרטיו של עודד הירש התאפיינו בנרטיב של עשייה המכוונת לתכלית עלומה או אבסורדית, סוג של התגייסות קבוצתית כמו מתוך חלום המפוגגת היגיון סיבתי בין פעולה ליעד. בניגוד לכך עבודתו הנוכחית מופשטת מנרטיב ומציבה אובייקטים בשטח. "תכנית מגירה" מעמידה היגיון של התפשטות מרחבית המחלחלת כמו מעולם אחר אל מרחב המוזאון. היא מעמתת שתי צורות ארגון מרחבי: היגיון הגריד האדריכלי של המשכן לאמנות עין חרוד כהפשטה מודרניסטית, מול חפירה עיוורת משוללת היגיון מוכתב מראש. האינטואיציה היא שמכוונת מעקפי מכשולים, הבלתי צפוי הוא כאן, כסוג של מוטציה. במתודה של פרפורמנס קבוצתי עודד הירש יוצר החייאה מחדש של התגייסות משימתית שחושפת מצבי חיים מורכבים, מציאות נפשית, חברתית ופוליטית. יצירתו מתכתבת במבט רענן עם נדבכי אמנות העבר ומטעינה בעצבי-זמן אקטואליים את המבע הייחודי לו המכנס תמיד גם ממד ביוגרפי, פואטי ואלגורי. עד 30 במאי 2015
—————-
עודד הירש נולד באפיקים ב-1976, תואר שני השלים במכון פראת בברוקלין. תואר ראשון למד צילום במרכז האקדמי ויצ"ו חיפה. כבר בלימודי התואר השני זכה להצלחה כאמן והציג במוזאון מאס מוקה מסצ'וסטס (2011), בבינאלה לאמנות בליברפול (2012), במוזאון היהודי בסאן פרנציסקו (2013) ועוד. החל ב-2014 הוא מרצה במכון לאמנות באורנים, במרכז האקדמי ויצ"ו חיפה ומנחה מועדון צילום במוזאון הצילום תל-חי.
ד"ר גליה בראור מנהלת את המשכן לאמנות עין חרוד, אוצרת תערוכות רבות בארץ ובעולם, מרצה ומחברת ספרי אמנות. ספרה חיינו מחייבים אמנות, 2010, בהוצאת מכון בן גוריון, עוסק במקומה של האמנות בתפיסת העולם של הקיבוץ ובמוזיאונים לאמנות בקיבוץ, וזוכה פרס יצחק בן-צבי לתולדות ארץ ישראל לשנת 2011.
