פנסיות, עוני וקשישים בישראל
תקציר מדיניות מאת ליאורה בוורס, מנהלת תחום מדיניות במרכז טאוב
בינואר 2014 התפרסם תקציר המדיניות של מרכז טאוב הבוחן ניגוד מפתיע: מדוע שיעור העוני בקרב קשישים בישראל הוא כמעט הנמוך ביותר בהשוואה למדינות אחרות ב-OECD במונחי הכנסה כלכלית, אך הגבוה ביותר במונחי הכנסה פנויה מבין אותן המדינות?
האוכלוסייה בישראל צעירה יחסית. רק 9.9 אחוזים ממנה הם אנשים מעל גיל 65, בהשוואה ל-16.1 אחוז ב-21 מדינות מפותחות אחרות ב-OECD. עם זאת, בעיית העוני בקרב קשישים בישראל בולטת במיוחד. נכון לאמצע שנות האלפיים אחד מתוך חמישה קשישים חי מתחת לקו העוני – שיעור גבוה מזה שבמדינות ה-OECD הנבדקות.
בכל הנוגע לעוני, ישראל בולטת בשל ניגודיות ייחודית. לולא היו הממשלות מתערבות והקשישים היו נאלצים לדאוג לעצמם, הייתה אוכלוסיית גילאי 65 ומעלה בישראל במצב טוב יחסית בהשוואה לשאר העולם המפותח. על בסיס הכנסה כלכלית בלבד – כלומר הכנסה מעבודה, הון ופנסיות פרטיות – היו 75 אחוז מהקשישים ב-22 המדינות שנבדקו (בממוצע) חיים מתחת לקו העוני, לעומת כמחצית מהקשישים בישראל בלבד.
אך התמונה משתנה באופן דרמטי לאחר ההתערבות הממשלתית. רק 5.9 אחוז מהקשישים ב-21 מדינות ה-OECD שנבדקו חיו מתחת לקו העוני על בסיס הכנסה פנויה, כלומר על בסיס הכנסתם לאחר תשלום מסים ותוספת קצבאות ממשלתיות . בישראל שיעור העניים במדד זה גבוה משמעותית: 20.7 אחוז מכלל הקשישים – השיעור הגבוה ביותר במערב.
לאור רמות העוני הקיצוניות שהיו פוקדות את הקשישים ללא סיוע סוציאלי, לממשלות בכל רחבי העולם יש תפקיד פעיל וחשוב בהבטחת רמת חיים מינימלית לקשישים שפרשו מעבודה. ברובן המכריע של המדינות שנבדקו, מדיניות הרווחה והביטוח הלאומי מבטלת כמעט 91 אחוז מהעוני בקרב קשישים, אך יעילותו של מנגנון הרווחה בישראל פחותה בהרבה. תקציר זה בוחן את הניגוד המפתיע שנוצר בישראל: מדוע שיעור העוני בקרב קשישים במדינה הוא כמעט הנמוך ביותר במונחי הכנסות כלכליות בהשוואה ל-11 מדינות ה-OECD הנבדקות, אך הגבוה ביותר במונחי הכנסה פנויה מבין המדינות הללו?
להמשך קריאת המאמר באתר של מרכז טאוב, לחצו כאן
