אין כמוהו! זיכרונות ילדות

אולי תאהבו גם...

תגובה אחת

  1. את מזכירה לי שגם לי היה יום אחד מופלא בחיי , שבו ניתן לי לקטוף תפוחים מהבוקר עד הערב (כולל הפסקות בוקר וצהרים) בקיבוץ באזור חדרה – בדיוק כפי שאת מתארת עם הסלים על הכתף, מתחתית העץ ואחר כך בעזרת סולם גם במרומי העץ…. לאורך כל שורת העצים (יכולנו לבחור איזה שורה שנרצה לקטוף -כי בכול שורה היו תפוחים מזן אחר … ואני שתפוחים לא היו אז בהישג ידי -יכולתי לאכול כמה שרציתי (ורציתי לטעום מכול המינים) אכלתי באותו היום תפוחים בכול הטעמים (לא זוכרת 'אין כמוהו' אלא 'חרמון' שכבש אותי ) – כמובן שארוחת הבוקר ואחר כך גם הצהרים לא אכלתי דבר- כי 'התפוצצתי 'מכמות התפוחים שאכלתי בהתחלה תפוחים שלמים כולל הקליפה והגרעינים- ובהמשך חצאי תפוחים שהתחלתי -וזרקתי כאשר הגעתי לתפוח 'יפה יותר' – ובסוף היום רק 'העיניים' אכלו והבטן כאבה נגסתי בתפוח יפיפה למראה – ביס-וזרקתי כי כבר לא יכולתי….. כעשרים שנים אחר כך- אכלתי שוב תפוח … והיום אני אוכלת תפוחים ( כמו אחת נורמלית) :-)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>