החתן והחותנת – עוד מיתוס?
יחסי חותנת-חתן הם יחסים משפחתיים שקיבלו ביטוי בעיקר בפולקלור העממי ובהומור. הספרות הפסיכולוגית והפרקטיקה של טיפול זוגי ומשפחתי כמעט שאינן מתייחסות לסוגיה זו.
ניסיוני בתחום הטיפול והייעוץ הזוגי לימד אותי כי בעיות זוגיות רבות מתרחשות על רקע יחסיה הקרובים מדי של האישה עם אמה על חשבון יחסיה עם בעלה. מכאן נובעים לא פעם חיכוכים ויחסים עכורים בין הבעל לחותנתו. כאשר יחסי החותנת והחתן עולים על שרטון, מתבטא הדבר בעיקר במאבק סמוי או גלוי על קבלת החלטות, על שליטה, על טיפול וחינוך הילדים, וניסיון להראות "מי שולט" בבית של הזוג הצעיר.
סימון דה בובואר טענה (De Beauvoir, 1964) שהפחד הסמוי של הגברים מנשים בכלל, ומאמהות בפרט, בא לביטוי במיתוס החותנת. באמצעות מיתוס זה, לועג הגבר לאימהות כולה דרך הלעג על אמה של אשתו, שאינה מוגנת על ידי שום טאבו. לצד אמה, הרעייה אינה נראית כפרט מובחן, אלא כשלב התפתחותי במין מסוים. לדעת דה-בובואר, חרדת הגבר מפני החותנת נובעת מהבחנתו בכמישתה והזדקנותה, המבשרות עבורו את העתיד להתחולל אצל רעייתו. כך מסבירה התאוריה שלה את פחדי הגבר מפני האישה.
הדואליות של התפקיד האימהי באה לידי ביטוי עיקרי במיתוסים הסותרים שנקשרו אליו: מחד, תפקיד האם נתפס כתפקידה החזק ביותר של האם במשפחה; מאידך, על ידי הצגת חשיבות התפקיד בחיי הילד, נוצרת גם תופעת "האשמת האם" ("mother-blaming"). "האשמת האם", ובדיעבד גם החותנת, מתרחשת בדרגות שונות, החל מהאשמה פסיכולוגית בגרימה לחוסר בטחון או לסכיזופרניה של ילדיה בהיותה אם קרה, דוחה ונוירוטית, ועד הביטוי הפולקלוריסטי של ה"אם היהודייה" והחותנת או החמות. כך קורה שהספרות המקצועית נוטה להאשים נשים כאמהות, ככלות וכחמיות גם אם תפקידים אלו נחשבים מרכזיים במשפחה. לעומת זאת, גברים, כאבות, שומרים על הסטטוס המיתולוגי שלהם בספרות, כנערצים על ידי בניהם ובנותיהם.
למרות שפרויד לא פיתח לעומק את סוגיית הבעייתיות בין החמות לכלתה, הוא התייחס לסוגיה אותה לא ראו אף הפסיכולוגים של שנות האלפיים – סוגיית החותנת וחתנה (Spielrein, 2001). בחברות פרימיטיביות מתקיימים, לטענתו, דפוסי התנגדות (Resistance) והימנעות מקשר עם החותנת, המעידים על פחדיו של הגבר מפני הזדקנותה העתידית של רעייתו.
הסיבות העיקריות לבעייתיות בין החתן לחותנת
* הרעיה לא נפרדה עדיין רגשית מהוריה (בעיקר מאמה), ולא העבירה את נאמנותה לתא המשפחתי החדש. כל זוג נשוי שייך בו-זמנית לשלוש משפחות שונות. בני הזוג קשורים למשפחה החדשה שהקימו, וכל אחד מהם קשור למשפחת המוצא שלו. כאשר אחד מבני הזוג קשור יותר להוריו מאשר לבן זוגו – יתעוררו בעיות עם המחותנים, ובעיקר עם החמות.
* החמות סבורה שחתנה אינה מתנהג כראוי עם בתה, ויוצאת להגנתה באופן גלוי, ומתעמתת עם חתנה בשם בתה…
* קונפליקט הנוצר על רקע קירבת יתר של האישה להוריה, והבעל (החש קיפוח של הוריו לעומתם), מנסה ליצור איזון ביחסים על ידי הרחקת רעייתו מאמה. באופן כללי, חשיבות יחסי אם-בת בחייהן הבוגרים עלולה להוות איום על היחסים הזוגיים, בעיקר נוכח הקשר הרופף יותר בין בן-אם.
לסיכום, בעייתיות ביחסים בין חמות וחתן הינה פעמים רבות אינדיקציה לקשר הדוק מדי של הרעיה לאמה ולחוסר גבולות ברורים בין האם והתא המשפחתי החדש של בתה. מכאן ניתן לראות כי יחסי חותנת-חתן בעייתיים הם גם תוצאה של יחסים זוגיים לא תקינים בין הבעל ואשתו, וגם הגורם להם.
לבת/לרעיה ישנו תפקיד חשוב ביישוב הקונפליקט ביחסי אמה ובעלה: עליה להבהיר לאמה את הגבולות הראויים למערכות המשפחתיות החדשות, ואת מקומו הברור והמועדף של בעלה בתא המשפחתי שלהם.
——————————-
ד"ר שרה ברסלרמן – פסיכותרפיסטית ויועצת זוגית ומשפחתית: ייעוץ זוגי לזוגות בשלבי החיים השונים – זוגות טרום נישואין, זוגות במשברים בתוך הנישואים וזוגות בשלב ה"קן המתרוקן".
התמחות ייחודית ביחסי חמות-כלה וביחסים בעייתיים בתוך המשפחה המורחבת. לכניסה לאתר - לכניסה לאתר www.family.co.il
—————————–
הצייר הצרפתי ז'אן דלקרואה צייר את דודתו מן הנישואין. לצפייה לחץ כאן או על התמונה
כתבה מרתקת. הבעיה אצלי – אני החמות. כלומר בני הוא החתן – שאני ממש מזהה בשנים האחרונות קרבה גדולה בין כלתי לאמה. בהתחלה ראיתי את זה כדבר חיובי מאוד. אחר כך הבנתי שהחותנת לא מפרגנת לבן שלי. ולמעשה גורמת לבתה לא לתמוך בו. אז עכשיו אני פשוט מרחמת על בני שנקלע לסיטואציה כזאת ושאין כוח או יכולת להתמודד איתה. אולי הוא אפילו לא מזהה אותה. למשל, אמה של כלתי תמיד מתנגדת שהם יעברו דירה רחוק ממנה. כי לפני כמעט 10 שנים היא התאלמנה. אנחנו מרגישים חסרי אונים וחושבים שהוא מפסיד את היכולת שלו להחליט בשביל משפחתו. כבר לפני שנים, כשאבא של אשתו נפטר, שאלנו את עצמנו – אם תמיד הוא יצטרך לתמוך באמא של אשתו? לא רצינו להיות גסי רוח ולא התערבנו. עכשיו אנחנו רואים שהמחיר שהוא משלם גבוה מאוד, וספק אם הוא מרגיש בכך. הוא התרגל.
כיועצת משפחתית וזוגית, עם ניסיון רב שנים, אני מוצאת לנכון להגיב על הנאמר בכתבה:
קשר זוגי בתוך הקונספט המשפחתי, הוא תלוי כל כך הרבה גורמי משנה, שקשה לשים את האצבע ולהצביע על גורם עיקרי או משני בהפרעת הקשר הזה. משפחה כמוה כרשת סבוכה של קורי עכביש עדינים, שבכוחם ללכוד בהם את מזונו, ומאידך – הם כל כך פגיעים ורכים, שבכל מקום על הרשת עלול להופיע הגורם המקשה, או המכביד, או מספר גורמים בו זמנית. אין להתייחס ליחסי חותנת ואמה או משפחתה הגרעינית, כאל אקסיומה חד כיוונית. באותה מידה קירבה של בן למשפחת הוריו יכולה להיות גורם משפיע , מחזק/ מחליש, במידה דומה מאוד. הרבה פעמים שמעתי בקליניקה על בת הזוג מתלוננת על חוסך יכולתו של הבעל להתנתק מחבל התבור של אמו, עד כדי יצירת רגשות אשם וקנאה בקרב בת הזוג, ותחושות של חוסר ביטחון עצמי שהולך וגובר עם השנים. בת הזוג חשה לעתים נמדדת בזכוכית מגדלת, וחשה מאוימת מדמותה הדומיננטית של אם הבעל.
ללא ספק כל אחד מבני הזוג נושא על גבו את שבלול משפחתו הגרעינית, את ילדותו ויחסיו המשפחתיים בתוך המשפחה הגרעינית, את המשברים שחווה, ואת כל מערכת היחסים שממנה הוא צמח. יכולת בני הזוג לבנות מערכת זוגית בריאה היא איננה עניין גאוגרפי של מרחק מבית ההורים, במידה והם לומדים לשים את הגבולות הכל כך חשובים לבניית הקן הפנימי האינטימי.
את הכשרים לכך לומדים עם השנים, ועליות ומורדות הן דרכו של כל זוג … כאשר יש קושי, או נוצרת בעייה בזוגיות, תמיד צריך להתייחס למכלול הגורמים ולא לסימפטום בלבד,(שבד"כ תפקידו לומר :"הצילו יש בעייה!" ).
עיסוק בענייני המשפחה היחסים עם כל אחד מההורים ובני הזוג, הם ללא ספק בור ללא תחתית. מצאתי לנכון להתייחס כאן לנאמר ספציפית בכתבה.
מיכל שיש מטפלת משפחתית וזוגית http://www.michalshaysh.co.il