האם יש בחיפה "רחוב המדרגות"?
"רחוב המדרגות" הוא רומן שכתבה יהודית הנדל, המתאר את אחד המאפיינים השקטים אך הדומיננטיים בעיר חיפה – קיומם של מהלכי מדרגות: מאות מדרגות שמובילות ממרכז הכרמל, מרחוב יפה נוף היוקרתי, דרך הדר, אל העיר התחתית – אזור הדלות והעוני. אולם, אין בחיפה רחוב שנקרא "רחוב המדרגות". זאת לא כתובת, זה לא שם רחוב שקבעה ועדת השמות העירונית, וזה לא מקום פיסי גרידא. זהו מושג סוציואקונומי מובהק, שמחבר את מה שנקרא היום האלפיון העליון עם האלפיון התחתון במהלך אחד של מאות מדרגות. יש הרבה כאלה בחיפה: מדרגות גדרה, מדרגות כורש, מדרגות שפינוזה, מדרגות צפת, העמק, עצמון, עמנואל, אל גזלי, חיים, בית שערים, שמאי, הלל ועוד ועוד.
החרוצים והספורטאים של חיפה נהגו לעלות את מהלכי המדרגות. אחרים ירדו בהן. אבל כולם הרגישו דרך ארוכה תרתי משמע. כלומר, [למטה] "הרחוב אינו רחוב כלל. הוא צר כל כך. אי אפשר ללכת בו ישר אפילו מטר אחד [...] בימות הקיץ יושבות פה נשים רבות בפתחי הבתים, מחמת החום והריחות המעובים שפולטים הבתים בערב. [...] במעלה ההר יש חנויות עם צעצועים ומיני שוקולדים וגם מיני אורות ססגוניים בלילה [למעלה] ומודעות על קולנוע וילדות עם שמלות פרחים וסרטים, ובתים גדולים עם וילונות" (הנדל, רחוב המדרגות). על אף ההבדלים בין מדרגות שלמעלה למדרגות שלמטה – היה זה בלתי נמנע מלהיפגש או להתרועע במהלך המדרגות, שהרי הדלתות של הבתים או הדירות נפתחו בבטחה היישר החוצה למדרגות, אשר אפילו מכונית אחת לא עברה בהן.
אז מי בעצם היה זה שבנה או סלל את כל מהלכי המדרגות האלה? מספרי ההיסטוריה על הר הכרמל הצפוני (יוסי בן-ארצי, יעקב שורר, ביוגרפיה של אבא חושי) מתברר כי לפני מדרגות גדרה היה שם "שביל החמורים" – הוא השביל שדרכו הלכו ברגל התלמידים מאזור הכרמל לבית הספר הריאלי בהדר. החמורים? כי חלקם רכבו על חמורים או הובלו בידי החמרים. דווקא אבא חושי, מנחם אושיסקין, וילבושביץ ואחרים גרו בהדר, "באמצע הדרך".
הסופרת יהודית הנדל הייתה הראשונה שהעלתה את בעיית העוני והקיטוב בחברה הישראלית, כולל התיוג העדתי, בתקופה שרוב הסופרים הישראלים התעלמו ממנה, והיא נודעה במיוחד בזכות ספרה "רחוב המדרגות", משנת 1955. השבוע, ביום 23 במאי 2014 בתל אביב, היא הלכה לעולמה ככלת פרס ישראל לספרות לשנת 2003.