פוטותרפיה בשילוב אמנויות – מהי תרפיה בצילום

כשמישהו מצלם אותנו – משמע – הוא רואה אותנו. כשאנחנו צופים יחד בצילום – שנינו רואים אותנו. כשאנחנו רואים אותנו יכול להתחיל תהליך תרפויטי, מכיוון שכדי להיות מטופלים אנו צריכים קודם כל – להיות. 

קריאת השמחה "הנה אני" לנוכח צילום נשכח שנושר לפתע ממגירה עמוסה ניירות, היא דוגמא אחת; הבהלה או חוסר הנוחות מול צילום לא מוצלח שלנו, או אנחת רווחה לנוכח צילום ש"יצאנו בו יפים" – הם דוגמא נוספת לכוחם ומשמעותם של הדימויים המצולמים. גם העובדה שצילום הנו חפץ, אובייקט שניתן למישוש, דבר מוחשי שאפשר לאחוז בו, אפשר לשמור אותו, אפשר להראות אותו – מרחיבה ומחזקת את האפשרויות התרפויטיות.   

לצד ההישגים הבלתי ניתנים לערעור של הפסיכותרפיה הקלאסית, הולך ותופש מקום תחום התרפיות באמנויות השונות. זאת בעיקר בשל ההכרה בכוחן של האמנויות לשמש כלי ביטוי בלתי אמצעי, המעלה אל פני השטח תכנים משמעותיים, שלא תמיד היו עולים בשיחה רגילה. 

התרפיה בצילום מתקיימת לצד ובשיתוף התרפיה באמנויות השונות. היא מציעה כלי עבודה משמעותי ומזמין לנגיעה בזיכרונות, ברעיונות ובמחשבות. הדימוי המצולם יכול לשמש בסיס ופתח ליצירת תקשורת מילולית או בלתי-מילולית עם המטפל  – אם בשיחה ואם בעבודה על הצילום עצמו או בעקבותיו.

לכניסה לאתר הפייסבוק פוטותרפיה לחצו כאן

——————–

לי אורלב היא אמנית-יוצרת: השפה הוויזואלית והחומרית משמשת אותה לא רק לביטוי אישי והצגה בתערוכות, אלא גם להבנת תהליכים, לתובנות אישיות, ללמידה וגדילה –  כאדם, כמטפלת, וכמנחה סדנאות שונות. ממקום ההבנה הפנימית והאינטימית שלי את השפה, אני מכירה בעומק ובאיכויות המיוחדים לתרפיה בצילום בשילוב אמנות, ובמשמעות הגדולה של התקשורת הלא-מילולית.