פינת ספר – "אחותי כלה והגן נעול" מאת גלית דהן קרליבך

בראשית ספרה בוראת גלית דהן קרליבך את ירושלים, ובתוכה תוקעת "בית ירושלמי עתיק יומין", שככזה הינו גם "נדל"ן מתקתק".
וכבמטה קסם ליד הבית מעמידה שלושה ברושים. מכסה אותו בגרניום זוחל ומפתלת לידו סמטה צרה. על כל אלה שוברת את קרני השמש. ובתוך הבית מציבה-נוטעת ארבע נשים. בוראת את הסצנה הראשונה בספר כמו שמקימים תפאורה לתאטרון לנגד עיני הקהל המשתומם.
בקריצה מספרת לקורא על קלישאות כשמזכירה את 'האוויר הצלול' של ירושלים ומיד מזהירה שבקלישאות כבקלישאות יש להיות זהירים כבמעבדה, שמא יתרחש פיצוץ.
התהוות הסיפור תחת ידיה נדמה במובן זה כפנטזיה שבה היד הכותבת יוצרת את עולם הסיפור ממש בזמן שנקרא. בעודה מקימה תפאורה מתאימה מתהווה הסיפור. מצד אחד, כמו באגדה, סיפור שהתרחש פעם נכתב עם "היה היה, מזמן מזמן". לחיזוק האפקט מובא לפנינו עתיקותו שלל הבית שאזוב היכה בשורשיו וצלפיו התפתלו על קירותיו. דהן קרליבך מרחיקה אותנו כדי שנוכל להאמין שהדברים התרחשו פעם, אך השכונה הירושלמית המתוארת כל כך קרובה, שכמעט ניתן לגעת בה ואפילו להרגיש שאנו חיים ומטיילים בתוכה.
על 'קלישאת ירושלים' ממשיכה ומוסיפה את "הבית המזרחי מסביר הפנים ומכניס האורחים עם השטיחים האדומים ומשרתים במכנסי אלדין", לרגע בוראת אותו בדמיוננו הקוראים, אלא שמשפט אחד אחר כך מציינת שהבית שלהן אינו טיפוסי, וככזה אינו מסביר פנים לאיש. על מצעע היעדר הטיפוסיות מתרחש סיפורן של ארבע נשים מזרחיות חזקות שמסתדרות היטב גם ללא גברים.
מרגע פתיחתו של הספר אחותי כלה והגן נעול, דהן קרליבך, כמו משחק מקדים, לופתת את הקורא בצווארו ולא נותר לו אלא ללגום את השיקוי עם המרכיב הממכר שניגר מהספר היישר אל תוך הגרון, ולגמוע ממנו בצמא רעבתני ולשכוח שהוא רק קורא ולא חלק מההתרחשויות, להפוךך למסומם הממתין למנה הבאה – מפרק לפרק, עד שבסופו נותר לו לתהות מה התרחש בעולם החיצוני בכל הזמן שנבלע בקריאה, ובסופה יכול הקורא לקחת אוויר ולהיאנח ולהיאלץ להמתין לקריאת הספר הבא.

——————-

תמר לאופר היא אחות, עובדת בתחום בריאות הנפש, אמא לארבעה מהממים, קוראת להנאתה וכותבת למגירה. הסופרים האהובים (רשימה חלקית בהחלט!) אוסקר ויילד, מריו ורגאס יוסה, אורלי קסטל בלום, גלית דהן קרליבך, ניקולאי גוגול, אלנה פרנטה, טוני מוריסון, ריקדרו סטראפאסה, איטאלו קאלווינו.