נמצא שמן זית בחפירות ארכיאולוגיות – ולא "העלה חרס בידו"*
שמן זית קדום ספוג בחרסים עתיקים נתגלה בעין ציפורי
החל בקיץ 2011 ועד 2014 ערכה רשות העתיקות חפירות באתר עין ציפורי שבצומת הגן הלאומי ומושב ציפורי. בממצאי החפירות, שנוהלו על ידי ד"ר יניר מילבסקי ונמרוד גצוב, ובבדיקה שערכה ד"ר דבורי נמדר במעבדה לגיאולוגיה אורגנית באוניברסיטה העברית, עלו הוכחות לשימוש בשמן זית כבר לפני כמעט 8000 שנה! כלומר, זהו שמן הזית העתיק ביותר שנתגלה באזורנו.
מדוע חשוב הגילוי?
הן מהממצא הארכיאולוגי, הן מתעודות היסטוריות, ידוע שכבר בתקופת המקרא שימש שמן הזית כמרכיב חשוב בסל המזון במזרח הקדום ובאגן הים התיכון. במקרא נזכרו כמה פעמים יצהר, דגן ותירוש (שמן, לחם ויין), שהם המזונות החשובים שבהם נתברכה הארץ.
בראשית התקופה הניאוליתית [התחלת החקלאות], כ-11,000 שנים לפני זמננו, כבר החלו בני האדם לביית את החיטה, והלחם הפך למרכיב המרכזי בסל המזון. תקופה זו קרויה על ידי הארכיאולוגים נאוליתית קדם-קרמית, מפני שבאותה עת עדיין לא ייצרו כלי חרס. בממצא הארכיאולוגי קשה לברר מתי צורפו השמן והיין אל הלחם, כי בעוד גרעיני החיטה עברו שינוי גדול עם הביות, לא ברור ממתי גלעיני זיתים וחרצני ענבים מעידים על צמחים מבויתים ואם הם ממצא אקראי או עדות לגידול על ידי בני אדם.
לפני יותר מעשרים שנים חקר ד"ר אודי גלילי אתרים קדומים ששקעו במצולות הים, והנה באתר סמוך לחופו של כפר סמיר מדרום לחיפה, נמצאו מאות גלעיני זיתים שחלקם שבורים. ניתן היה להניח שהם נשברו בעת הפקת שמן מהזיתים. הממצאים מכפר סמיר תוארכו ליותר מ-7,000 שנים לפני זמננו, אך לא ניתן היה ללמוד אם יש כאן עדות לתירבות הזית ומה מקומו של השמן בסל המזון – האם כן ישנה עדות לשימוש אינטנסיבי או לניסיונות הפקה ראשוניים?
בחפירה שלנו נמצאו שברים רבים של כלי חרס מסוף התקופה הניאוליתית הקרמית, לפני כ-7,800 שנים. שלושה כלים שונים נלקחו לבדיקות מעבדה והסתבר שכולם שימשו לאכסון שמן זית. כלומר, התגלתה עדות לשמן עצמו. לא ברור לנו היכן יוצר השמן ואם נקטפו הפירות מעצי בר או מעצים מבויתים. יתר על כן, פרופ' שמעון לביא טוען כי אין הבדל מובהק בין זיתי הבר לבין הזיתים המבויתים. עם זאת, העובדה שכל הדגימות הראו שימוש בשמן זית, מעידה שכבר בתקופה הניאוליתית הקרמית היה לשמן מעמד מרכזי בסל המזון.
מתי גידלו ענבים והפיקו לראשונה יין והושלם עיקרו של סל המזון הים תיכוני? לחצו כאן.
* "העלה חרס בידו" הוא בטוי מן הגמרא למאמץ שהוביל לאי הצלחה [בבא קמא צא]. כלומר, מי שלא "העלה חרס בידו", הצליח במשימה.