אם ההווה כבר לא מתקדם, צריך למלא את העבר ב"מזכרות"
המוטו של הסרט "המזכרות" כשההווה כבר לא מתקדם, צריך למלא את העבר מעניק לנו הזדמנות שנייה ל"מזכרות" משלנו: 1. לתקוע תפוח אדום מסוכר ובו נר בראש הדגל של שמחת תורה; 2. לקלוע בחצר בית הכנסת חצים מגולגלים מנייר עיתון על ידי גומייה פשוטה שמתוחה על האגודל והאצבע. 3. לקרוא שוב את "הדגל" [טופל'ה טוטוריטו] של שלום עליכם;
ילדים! מעשה בדגל אספר לכם היום. מעשה שהיה בי בעצמי, כיצד אני, נער בן עניים, טרחתי הרבה טרחות ויגעתי הרבה יגיעות, עד שזכיתי לדגל בשמחת־תורה, אלא שהקדוש־ברוך־הוא רצה לייסרני, והדגל לא נתקיים בידי, וכל־עומת שבא כן הלך [...]
כותבת על כך ד"ר ענת חן: מכל הסיפורים של שלום עליכם אני מסרבת באופן קבוע לצחוק מסיפור ״הדגל״. זה הסיפור על טופלה טוטוריטו והדגל לשמחת תורה. מה שהיה מותר אז בעיירה היהודית, היום כבר הפך להיות מאוד לא מקובל. הצחוק והלעג לילד המוגבל, שלא מסוגל לבטא חלק מהאותיות הופכים את הסיפור על הדגל לסיפור על אכזריותם של ילדים. והסוף כמובן, כמו בדרך כלל אצל שלום עליכם, לא מצחיק בכלל. לחצו לכניסה לבלוג
מזכרות נקשרות בתודעה לגיל מבוגר – אף שלא צריך לחכות לגיל 80 כדי להיזכר בתקליטים הגדולים והטובים, בשמלות המיני או המקסי או בסתם דברים שאהבנו פעם. גם בגיל 50 יש כבר זיכרונות של מנהגים ותיקים-עתיקים.
ממה צחקנו בסרט הנפלא הזה? ממש על הכול - על הקשר הבין-דורי; על שמחת הזיקנה בתקופה שעדיין בריאים; על מה משפיעה הפרישה מעבודה; על געגועים למחוזות הילדות; על המרחק בין מושגי הנכדים vצעירים והנינים לבין מושגי הסבתא.
———–
והנה המתכון של קרין גורן לתפוח אדום על מקל וסרטון הביצוע – לחצו על התמונה
תודה!