אצלנו בחצר – הרדוף הנחלים

הרדוף הנחלים נראה תמיד צבעוני, גדול, עשיר וכאילו נשפך מלמעלה למטה.

תעודת זהות – ההרדוף גדל בר בישראל ובאגן הים התיכון.

מאפיינים – שיח ירוק עד, רעיל מאוד, עמיד ביובש [חביב על הגננים], בטבע גדל בעיקר בגדות נחלים או בוואדיות. שופע פרחים גדולים שצבעם לבן, אדום או ורוד. הפירות נבקעים בעת ההבשלה, והזרעים מתפזרים באמצעות הרוח.

ריבוי - הרדוף הנחלים מתרבה בטבע על ידי זרעים ובמשתלות על-ידי ייחורים.

שימושים ופולקלור – הצמח רעיל מאוד! נפוץ בגינות נוי, בשדרות ובאיי תנועה. בעבר הפיקו ממנו תרופה למחלות לב. אבקת ענפי הרדוף משמשת כחומר הדברה נגד חרקים. "בני דודים": מינים שונים של קריסה, וינקה, פלומריה. 

אגדה: איך נוצר הצמח הרעיל הראשון? ליד אחד הוואדיות צמח שיח הרדוף ענף, מרובה פרחים ועלים. בימי החורף ובאביב צמחו לידו צמחים רבים שהיו למאכל הצאן והבקר, אך כשבא הקיץ התייבשו שאר הצמחים ורק ההרדוף נותר ירוק ורענן. אכלו בעלי החיים את עלי ההרדוף ופרחיו, והותירו לו רק מעט ענפים קירחים. התפלל ההרדוף וביקש מבורא עולם שיציל אותו מבעלי החיים האוכלים בו בכל פה. נעתר הבורא לתפילת ההרדוף והכניס רעל בעליו ובפרחיו. מאז אין ההרדוף נאכל על ידי בעלי חיים, ורק רפרף ההרדוף וכנימת עלי ההרדוף חיים במחיצתו כדי לארח לו לחברה.

כיצד באה ההשראה לעולם? באחת המערות במדרון הכרמל הפונה לים חי לפני שנים רבות איש צעיר. הוא היה אמיץ, נבון וחרוץ, ורוב שעות היום גידל בחלקה הקטנה שליד המערה מעט ירקות וחיטה או עסק בלקט, בדיג ובציד כדי לפרנס את אשתו ואת ילדיו. רוב ימיו של האיש החרוץ היו אפרוריים, ועברו עליו בעבודה קשה, ללא מנוחה וללא מרגוע, אך הוא היה צמא למעט יופי, ותמיד תר בעיניו אחרי הנופים המרהיבים והפרחים הנאים שקישטו באביב ובחורף את ההר בצבעיהם הססגוניים. בערב, כשסיים האיש את עבודתו, הנציח את המראות הנפלאים שנגלו לעיניו בציורים שצייר או חרט על קירות המערה ועל כלי חרס שיצר מאדמת ההר.

הקיץ הגיע, רוב הפרחים שבהר קמלו ומתו, והאיש לא יכול עוד למצוא פרחים כדי לקשט בהם את המערה ולצייר אותם. הוא שקע בדיכאון, וענן של עצב העיב את פניו כל היום. יום אחד, כשטייל על שפת הוואדי, ראה שנבט על הגדה צמח לא מוכר. הנבט גדל והסתעף במהירות, וכבש בשורשיו המסועפים ובענפיו הירוקים והגמישים את הגדה. הבהמות, הצאן. העופות והחרקים לא ניזונו מהעלים העסיסיים, עשבים שוטים לא צמחו ליד הנבט החדש, והאיש הבין שהצמח רעיל ומסוכן. הוא החליט בלבו שהצמח חסר תועלת וניסה לעקור אותו כדי שלא יסכן את עדרו ואת ילדיו, אך הצמח מיהר להתחדש, והצמיח במהירות ענפים חדשים ועלים ירוקים ורעננים. כעבור שבועות אחדים פרחו פרחים גדולים וורודים בקצות ענפי השיח הענף, והוא לבדו קישט את ההר היבש והצחיח. אז הבין האיש שלכל בעל חיים ולכל צמח יש תפקיד בעולם. הוא למד לאהוב את הפרחים הגדולים והיפים. וכינה את הצמח הרדוף הנחלים. כשנבלו פרחי ההרדוף רצה האיש לשמור את דמותם בזיכרונו. הוא צייר אותם על קירות המערה, וכשפרחו פרחי החורף והאביב הוסיף גם אותם על ציורו. כך נוצר ציור הפרחים הראשון בעולם.

——————-

רות ריכטר היא סבתא פנסיונרית פעילה. ילידת קרית חיים, אגרונומית, סופרת, מורה לביולוגיה בתיכון ובמכללת גורדון בחיפה. רות ואריה ריכטר פעילים בחוג לטלוויזיה קהילתית בנווה מונוסון.  9 ספרים הוציאה רות: "ארץ ירוקה שלי", "ים כחול שלי", "ירושלים לדורותיה", "עפיפונים ועוגיות ושוקולד", "התמונה". "מה שעובר לי בראש" ו"המנגינה של נועה".  האגדות גם בכתובת http://www.tiuli.com/ruth_legends.asp