כשהמבוגרים שאלו את עצמם, "מה אספר לילד?"

ארבעת הכרכים של מה אספר לילד? הם מפעל ספרותי שאפתני של שני אנשי חינוך שניסו למלא חסר בשדה ספרות הילדים העברית, כפי שהם מעידים עליו במבוא: "הרעיון של ריכוז חומר ספרותי לגיל הרך במתכונת ספר עזר פדגוגי שיטתי התעורר מזמן, והצורך החיוני בהגשמתו נתגלה תוך כדי עבודת ההדרכה בתורת הסיפור".
כותרת הספר מעידה על מטרתו: לשמש מאגר ספרותי עבור המבוגרים העוסקים בחינוכו של הילד בבית ובמערכת החינוך הפורמלית מגילאי הגן ועד הכיתות הנמוכות של בית הספר היסודי.
בילקוט ספרותי זה חברה יהודית גורביץ למחנך, המלחין, המחזאי והסופר שמואל נבון (1904–1996), [אחיו של אריה נבון, המאייר לספרי הילדים של לאה גולדברג, אברהם שלונסקי ואחרים].
בארבעת הכרכים הובאו סיפורים ושירים אשר התיימרו לייצג את כל תחומי חייו של הילד: חגים ומועדים, עונות השנה, הסביבה הקרובה והרחוקה, המשפחה, היסטוריה של עם ישראל ועוד. בשנות השמונים, אגב, ראה אור כרך חמישי בסדרה, בעריכת מטעמה קשתי וירדנה הדס, אולם הוא ראוי לדיון נפרד.
הכרכים המקוריים שראו אור בשנות החמישים אינם מיועדים לכך שהילד יקרא בהם באופן עצמאי, לפי שאין שם איורים והם מלווים במבואות והסברים באשר לגישה שבה ינקוט המבוגר איש החינוך ביחס לאותו נושא. לכן במושגים של היום מדובר ב"מדריכים למורה", והחומר המצוי שם אמור להגיע אל הילדים בדרך ההיגוד – כפי שאכן מצהירה כותרת הסדרה.
ואולם אל נא נקל ראש במדריכים הללו. תפוצתם האדירה בקרב אנשי חינוך משנות החמישים ועד שנות השמונים (!), הביאה לכך שיצירות רבות של משוררים נידחים יחסית זכו לחשיפה אדירה הודות לשילובן במקראות הללו.
נדגים בשני השירים של המשורר והמחנך שמואל בס (1899–1949), שבמחצית הראשונה של המאה העשרים פרסם שירים וסיפורים רבים וזכה לערך בלקסיקון לספרות ילדים ונוער שערך אוריאל אופק.
שירו המפורסם "לכבוד שבת" מושר בגני הילדים עד היום בקבלת השבת:
עוֹד מְעַט יֵרֵד אֵלֵינוּ / יוֹם שַׁבָּת הַטּוֹב.
לִכְבוֹדוֹ תָּכִין אִמֵּנוּ / מַטְעַמִּים לָרֹב

[לחצו כאן לשמיעה  באתר זמרשת ]
השיר כונס בכרך הראשון של מה אספר לילד? (1953, עמ' 29) ואין ספק שעובדה זו הנכיחה אותו כחלק מהקנון של מערכת החינוך עד היום, שהרי דומה שהאיש עצמו כבר נשכח.
שיר נוסף של שמואל בס אף הוא מושר עד ימינו:
הַקַּיִץ עָבַר, הַחֹם הַגָּדוֹל,
שָׁנָה חֲדָשָׁה בָּאָה לַכֹּל.

[לחצו לשמיעה   http://www.zemereshet.co.il/song.asp?id=881]

השיר אמנם נדפס כבר ב-1945 בדבר לילדים, אך הייתה זו הדפסה אחת חד פעמית שאין להשוות את כוחה ותפוצתה לספר שנדפס במהדורות רבות כמו מה אספר לילד? כדי לשמר טקסט בתודעה (כרך א', עמ 41). במיוחד לאור העובדה כי מה אספר לילד? יועד, כאמור, לגננות האמונות על תכנית שנתית קבועה לדורות של תלמידים.
וכך, עיון בארבעת כרכי מה אספר לילד? מלמד שהם מכילים מאות יצירות ספרותיות שלימים הפכו לנכסי צאן ברזל של תרבות הילד העברית בישראל, או הנציחו קלסיקות קיימות. רבים מהטקסטים הללו מלווים את מערכת החינוך ותוכניות הלימודים לגיל הרך עד היום, ואף שרבים מהיוצרים המוזכרים בתוכן העניינים של הילקוטים כבר נשכחו ונזנחו – יצירותיהם עוד חיות עמנו.
מעניין לבחון גם את תוכן העניינים של הילקוטים, כדי לזהות באמצעותו שינויים והיסטים באתוס הלאומי והחינוכי. למשל, דומה שפרקי "הפרדס" ו"ההתישבות העובדת" כבר אינם רלוונטיים לילדים בני ימינו, וכן פרק "יום תל-חי" שנעלם זה מכבר מלוח השנה של מערכת החינוך הישראלית. בפרק "דמויות עובדים" מככבים הנגר, הדוור והאופה, ובפרק "התחבורה" אין עדיין מטוס – רק מכונית, עגלה, רכבת ואנייה.
כל אלה מספרים בדרכם את סיפור החיים הארצישראלי שביקשו להנציח העורכים כפי שהם תפשו אותו.

———-

ד"ר ורד טוהר, בעלת הבלוג לוֹחֶשֶת בַּרֶשֶת, מרצה במחלקה לספרות עם ישראל שבאוניברסיטת בר-אילן בתחומי חקר הסיפור היהודי וחקר ספרות הילדים העברית, עוסקת במחקר השוואתי של ספרות הילדים העברית ובמחקר של ההיסטוריה של ההתקבלות של האגדה היהודית המסורתית, בעיבודים של סיפורי המקרא והמדרש בימי הביניים המאוחרים.

לשאר הכתבות לחצו כאן