יתרו
"וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר." [שמות י"ט, 2]
"ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר." [שמות י"ט, 2]
ישראל נגד ההר. משחק חוץ. ליל אביב. ליל חניה. מדבר. הזרקורים האירו את המגרש בזיו שלא מן העולם הזה. פה ושם הבליחו ברקים מחדרי ההלבשה. גם רעמים. המאמן של קבוצת ההר היה מאד נסער. המאמן הישראלי, מר המדייני, היה במצב רוח קרבי. ושימו לב, קוראות וקוראים יקרים, זה לא היה משחק העונה ולא משחק השנה, זה היה מתן תורה: ישראל נגד ההר. שידור ישיר. בכל הערוצים.
ישראל (תלבושת כל לבנה) נגד ההר (תלבושת עשן וערפל). תדרוכים אחרונים לפני שריקת הפתיחה. ההר הומה. יציעים עוצרים נשימתם. על מסכי ענק אפשר לצפות בהבהרות של הרגע האחרון בנוגע להרכבים הפותחים. משה חלוץ מרכזי. אהרון בהגנה. יתרו המדייני, מאמן מוערך, מעביר הנחיות חדות: לא לפתוח רווחים מיותרים, לשמור על קשר עין. ובינתיים, ממול, נבחרת ההר שומרת על שקט. מדי פעם איזו אנחת רעם, זיקוק תועה לוחש בתוך הערפל. מישהו בלתי ברור משתעל, בחושך.
ואז זה התחיל, בתרועת שופר, ומן ההתחלה היה ברור שזה לא כוחות. לקחו קבוצת תחתית והציבו אותה מול ההר. אקדחים מול תותחים. והתוצאה: בליץ ברוטאלי של מטחים. חמש חבטות ללא מענה במחצית הראשונה, חמש במחצית השניה. מ"אנוכי" עד "לא תחמוד", ברד כבד מאד. נבחרת ההר הפציצה ללא רחם ואנחנו נכנענו ללא תנאי, כניעה גמורה, מאד לא חגיגית. 'כפו עלינו הר כגיגית', הצטדק אחר כך יתרו המדייני במסיבת העיתונאים, חיוור ומותש.
ומאז ועד היום העשר אפס הזה רודף אותנו באשר נלך, מרצד על המסכים הפנימיים שלנו, מרעיד שרירי למה, מותח גידי איך: איך זה קרה לנו? למה נשברנו? מדוע לא מצאנו מענה? מדוע כך נמכרנו ואין קונה? אלפי שנים אנו מייחלים למשחק גומלין, להזדמנות חוזרת, לשינוי תוכנו של הסרט, וכל מה שאנחנו מקבלים כתשובה הוא שהיה משחק אחד, משחק קובע גורלות, או, כפי שניסח זאת הרמב"ם ב'אגרת תימן' שלו (בתירגום מערבית של ר' נחום המערבי): ' – - – התורה הזאת לא יוכל להימלט ולהינצל ממנה אפילו אחד מזרע יעקב לעולם, לא הוא ולאזרעו ולא זרע זרעו בין ברצונו בין שלא ברצונו.'
וכך, בין "אנוכי" האנכי (מלמטה למעלה וכל הדרך חזרה) ו"כל אשר לרעך" האופקי (ממני אליך וכל הדרך חזרה) לכל שאר דרכיה ודיניה של תורה, אנחנו הופכים והופכים בדמיוננו במהלכי המשחק ההוא נגד ההר, עת ניצבנו כולנו, מוקפים ומותקפים, רואים ונעים ועומדים מרחוק, מוחים ערפילי זיעה מן העיניים הכל כך אנושיות שלנו, צופים בחוסר אמון בחלוצי ההר המסתוללים בנו כחפצם בהתקפות מתפרצות, בעוד אנו ניגפים כנמושות מפני גדודי הפרשות.
שוב ושוב מגולגל בראשנו הסרט לאחור. איך נסענו מרפידים ובאנו מדבר סיני וחנינו במדבר והתייצבנו בהרכב מלא נגד ההר, ומה יתרו אמר ואיך משה וכיצד אהרון ומתי הריע השופר ואיך בסוף זה נגמר. ישראל נגד ההר. משחק חוץ. ליל אביב. ליל חניה. מדבר.
ראו תגובה למטה
הפועל מסתולל במשמעות לחץ, נגש, התעלל, מופיע בשמות ט, יז: "עוֹדְךָ [פרעה] מִסְתּוֹלֵל בְּעַמִּי, לְבִלְתִּי, שַׁלְּחָם."
מוסיף אברהם בן-שושן במילונו: רש"י אומר "צריך שיהיה בו [בתלמיד חכם] מעט גאווה, שלא יהו קלי הראש מסתוללין בו (רש"י סוטה, ה). ועל פי תרגום יהונתן לשמות ט, יז משמעותו התרברב, התיהר, "ואין טובה למסתולל בביתי" (הנגיד, דיואן 31)
הדסה קנטור, בלשנית