תחרות הקולנוע הישראלי בפסטיבל אפוס 8
במקום הראשון בתחרות הקולנוע הישראלי בפסטיבל אפוס 8 זכה סרטה של שרון חוטר ישי "ללא ארץ". הסרט מתאר 5 שנים בחייו של אמן חתרני שבחר לעזוב את ישראל לצמיתות, עדי חבוס. עדי גדל ברמת השרון ולאחר שחרורו מהצבא החל לנדוד בעולם. במשך עשרים שנה הוא עובר ממדינה למדינה בניסיון לבסס את עצמו כאמן ומתפרנס בקושי רב. לבסוף הוא מתיישב בקנדה ומקים לעצמו חיים חדשים המוקדשים לאמנות בלבד. שם הוא שומר על חלום אחד שלו לפרוץ כמוסיקאי. "ללא-ארץ" מתאר סוג של חיים אלטרנטיביים של אדם טוטלי, אשר רק בגיל 40 מגיע להצלחה גדולה ומפתיעה.
מנימוקי השופטים: "הבחירה באנטי-גיבור והפיכתו לגיבור דווקא בזכות חולשותיו' והדבקות מעוררת vהשראה שלו ללכת בעקבות חלום וזהות, בשילוב של התיעוד העצמי בנרטיב מאוד מרענן ומגוון. הטכניקה האמנותית, שילוב המדיות והדינאמיות של הסרט מזכים אותו בפרס הראשון".
באותה תחרות של הקולנוע הישראלי בפסטיבל אפוס 8 קיבלה הבמאית רוני וולף ציון לשבח על סרטה הביוגרפי. רוני נולדה כאשר אביה, השחקן שמואל וולף, היה בן 52. בסרט שיצרה ״אבא בגיל של סבא״ היא מתעדת את המסע שעובר שמואל כאמן, בעל ואבא בן 80, עקב מצבו הפיזי המידרדר. זה גם סרט פרידה של הבמאית מאביה, שבאמצעותו היא מתבוננת על בעיית הפרשי הגילים במשפחתה שנעשים קשים יותר בימים של זקנה והורות מאוחרת לצד אובדן היכולת של השחקן לעלות על הבמה. גם התפקידים במשפחה ומערכת היחסים שלו עם אשתו, הצעירה ממנו ב-20 שנה, נכנסים לפרק חדש ומטלטל.
מנימוקי השופטים: "הבמאית מציגה דיוקן כנה ואישי של כניעת אביה לזקנה. המצלמה נוכחת מאד, ומצליחה להגיע למקומות פרטיים תוך קרבה לסובייקט שקשה להשיג בז'אנר הדוקומנטרי. הסרט מצליח לגעת בעצב חי שמקלף את הדמגוגיה של ההנצחה ומציב אותנו פנים מול פנים עם הזקנה."
