על מסורות וחידושים בהגדת הקיבוצים – ריאיון עם מוקי צור
על מסורות וחידושים בהגדת הקיבוצים הוא ריאיון עם מוקי צור מקיבוץ עין גב לכבוד מלאת 90 שנה לייסוד הקיבוץ הארצי. תודה מיוחדת לנטע מארכיון קיבוץ יגור.
מדוע לקיבוצים הגדה משלהם? ומה מיוחד בהגדה של הקיבוץ הארצי? ההגדה הקיבוצית למיניה שונה מן ההגדה האורתודוכסית. המסגרת נשארה דומה: יש בה ארבע כוסות, ויש בה ארבעה שערים: שער האביב, שער סיפור יציאת מצרים, שער הגאולה והתקומה, שער השלום. בהכללה ניתן גם לומר כי בהגדה הקיבוצית נשמרו הרבה דברים מן ההגדה המסורתית, שגם היא כידוע הורידה חלקים מן הסיפור המקראי על יציאת מצרים. אך בעיקר נוספו בה דברי סופרים ומשוררים ארץ-ישראליים.
הדברים הבאים, שסיפר בריאיון מוקי צור מעין גב, מגוללים את תולדות ההגדה הקיבוצית לכבוד מלאת 90 שנה לייסוד הקיבוץ הארצי השומר הצעיר. גם השנה, כדרכם, מציינים זאת הקיבוצים בליל הסדר ובהגדה המיוחדת שלהם, שמאז ההגדה הראשונה נערכה בנוסח שאינו אורתודוכסי.
איפה זה התחיל?
ה"סדר" הקיבוצי המשותף לכל חברי הקיבוץ התחיל להתפתח משנות ה-30. תחילה נערך רק טכס הבאת העומר, אח"כ התחילו לטפל גם בהגדה הקיבוצית, שקיבלה תפנית בפסח של יגור. יזם אותו יהודה שרת, והוא כלל יסודות מקראיים ותוספת של התייחסות לאביב, לטבע. זה היה סדר ארץ-ישראלי וציוני, קשוב לתמורות בטבע, לעבודה החקלאית, ולאירועים ההיסטוריים המתרחשים סביב.
וההגדה הקיבוצית?
ב-1930 יצא יהודה שרת מיגור לשליחות החלוץ בגרמניה ושילבהּ עם השתלמות במוסיקה, שם הוא למד להפוך את המקהלה למכשיר חברתי. בשנת 1933, כשחזר יהודה ארצה, החל לשקוד יחד עם קבוצה קטנה של חברים על פיתוח הגדת הפסח. הוא בנה את סיפור יציאת מצרים בשפת התנ"ך כלשונה, ובביצוע שילב את כל שכבות הציבור בשירה ובקריאה. אמנם הפסח של קיבוץ יגור לא היה הראשון, אלא עין חרוד היו לפניו, אבל מכיוון שיהודה שרת מיגור היה בעל עניין ויכולת מוסיקלית ליצור מסורת חדשה ומתאימה, הוא חידש ויצר מסורת מוסיקלית לא-אורתודוכסית.
בשנת 1943 התכנסו בתל אביב אמנים ופעילי תרבות, ביוזמתו של מרדכי אמיתי משריד, כדי לנסות לגבש דפוס אחיד לליל הסדר הקיבוצי. היו אלה אנשים מלומדים, מעמיקים, בעלי תרבות ואמנות יהודית וכללית. הם ראו בעצמם לא רק יורשים לסדר המשפחתי המחתרתי שזכרו מבתיהם באירופה, אלא גם מחוללי שינוי כחלק משרשרת הדורות.
באותה שיחה הם רצו לאחד כוחות בקיבוץ הארצי וליצור הגדה קיבוצית כצעד קריטי מיוחד בתרבות הישראלית – לשלב בתוכה נושאים חדשים בתולדות העם היהודי, כך שמשמעות ההגדה לצד האבל, הגעגועים והעצבות שאחרי השואה – תהיה לבנות תרבות חדשה.
סדר הפסח הראשון לפי הגדה זו נחוג בקיבוצים בימים הראשונים של מרד גטו ורשה [אפריל-מאי 1943], כשברקע שואת העם היהודי, רגשות של קינה ואבל. את האיורים בהגדה הראשונה עיטרה רות שלוס, שהתאימה לאבל, לגעגוע ולעצב.
איזה קיבוצים חידשו ושינו את ההגדה?
הגדה קיבוצית לא הייתה דבר חדש כבר אז, גם בשומר הצעיר וגם בתנועות אחרות. בכל הזרמים היו המון הגדות מקומיות, מעין הגדות פרטיות כמעט לכל קיבוץ, גם של האיחוד וגם של המאוחד, וגם יחד, וגם זן מיוחד במינו של גני הילדים בקיבוצים.
בקיבוצי השומר הצעיר לעומת זאת היו רק 6-5 נוסחים. אפילו הקיבוץ הדתי – בקיבוץ יבנה – נערכה הגדת פסח נוספת חדישה במקביל ויחד עם ההגדה המסורתית – דבר שנמשך שנה-שנתיים.
עם הזמן רצו להתאים את הסדר גם לילדים, שיושבים ומשתתפים בו באופן פעיל. שוב היה איזה שינוי. כמו כן המציאות הראתה שההגדה אינה נאמרת רק כלשונה, אלא ישנה השפעה – המנחה משפיע, נוצרת דינמיקה, אירועי הזמן ועוד.
בערך בשנות ה-80'-70' ההגדה הקיבוצית החלה להגיע ליציבות מסוימת. ואם חשבו בשנות השמונים שיחזרו להגדה המסורתית – זה לא קרה.
גם בימינו אלה יש יצירה הגדתית חדשה. נוצרות ומתחדשות הגדות חדשות, למשל אצל בוגרי תנועות הנוער, בקומונות ברחבי הארץ, של תנועות חברתיות שונות ומגוונות. זה ממשיך להיווצר. הקצב של השינוי הוא אחר, אבל ההגדה ממשיכה לחיות ולהשתנות.
