"צוֹק העִתים" של תנועת החמאס ו"צוּק איתן" של צה"ל ומדינת ישראל – "וכִתתו חרבותם לאִתים"?
הסתכלות היסטורית אל תוך הזירה הפנים פלסטינית מלמדת, כי עד אמצע שנות ה-80 הזרם האסלאמי לא נתפס כאיום או כחלופה פוטנציאלית לאש"ף משום שלא היה חלק מהעשייה הלאומית הפוליטית ועיקר פעילותו הייתה פעילות דתית-חברתית. ככל שזרם זה הלך והשתלט על מעוזי כוח מסורתיים של תנועת הפתח ותנועות השמאל הפלסטיניות, ועם הקמת הארגון המחתרתי "אלמוג'אהדון אלאסלאמיון" והקמת תנועת החמאס בדצמבר 1987, הלך והתחדד האיום מפניו, והבשילה ההכרה כי הזרם האסלאמי משנה פניו ומתכוון להיכנס לתחום הפוליטי והצבאי שנמצא עד אותה העת בשליטה בלעדית של אש"ף.
תנועת הג'האד האסלאמי הייתה הגורם הראשון שמילא תפקיד אקטיביסטי באנתפאצ'ת 1987, והייתה במידה רבה פורצת דרך ואחראית לשבירת המחסום הפסיכולוגי שהיה דרוש לפלסטינים כדי להחיות מחדש את המאבק המזוין נגד הכיבוש הישראלי. הפעולות המזוינות של תנועת הג'האד במהלך 1986 ועם פרוץ האנתפאצ'ה בשנת 1987, חידדו את הוויכוח האידאולוגי הפנימי שהתקיים בתוך תנועת "האחים המוסלמים" בין אלה שהעמידו את הג'האד נגד ישראל בראש סדר העדיפויות לבין אלה שהיו מוכנים להירתם לו רק לאחר טיהור מוסרי והכשרת לבבות לאסלאם. תנועת "האחים המוסלמים" ברצועת עזה עמדה בפני השאלה של להיות או לחדול, ובלחץ צעיריה היא נדרשה לבצע שינוי בסדר היום התנועתי והסטה ביעדיה ובדפוסי פעילותה כדי להתאימן למציאות הלאומית המיליטנטית שהוכתבה על ידי תנועת הג'האד האסלאמי ותנועת הפתח.
תנועת החמאס ניסתה להציג עצמה כזרם רדיקלי נאמן לאידאולוגיה הפונדמנטלית וככזו ראויה לשמש חלופה לאש"ף שאימץ אידאולוגיה אופרטיבית וזנח את החזון הסופי לטובת מימוש יעדים חלקיים. יחד עם זאת, היא התחבטה בשאלה כיצד לגשר על "הדיסוננס הקוגניטיבי" שנוצר בין האידאולוגיה הפונדמנטלית שהיא עצמה הטיפה לה ובין הצורך לאמץ אידאולוגיה אופרטיבית שתעניק צידוקים נורמטיביים להתנהגותה הסתגלנית בתחרות מול הפתח ואש"ף. הערך הדתי "אורך הרוח" (צבר) ועקרון "ההודנה" עם ישראל והרש"פ היו למנגנון מתווך שאפשר לה להצדיק את הסטייה מהיעדים המכסימליסטיים ואת ההשלמה הזמנית עם המציאות, ולמנוע ממנה הסתכנות בעימות ישיר עם תנועת הפתח ומנגנוני הביטחון של הרש"פ שעלול היה לאיים על שרידותה הפוליטית והחברתית.
לקריאת המאמר במלואו באתר קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה לחצו כאן
——————————————-
ד"ר רונית מרזן מלמדת בביה"ס למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה וחוקרת בקתדרה לגאואסטרטגיה ע"ש חייקין באוניברסיטת חיפה, והיא בעלת האתר איפכא מסתברא.
