היה היה פעם, כך סבתא אומרת – החפצים הישנים הם התרבות החומרית שלנו

כשסבא וסבתא הלכו לעולמם, די קרוב האחד לשנייה, הסתכלנו לפתע בעיניים אחרות על כל מה שהיה להם בבית. מצאנו סדר מופתי והמון חפצים ישנים מימי היותם חלוצים בימי טרום המדינה.  הבקבוקים, השמיכה, הסירים – סיפרו לנו על ימיהם כחלוצים. אז, בשנות ה-40 של המאה הקודמת הם האמינו באידאולוגיה של יהודי חדש שעובד את אדמתו. שניהם היללו את עבודת האדמה, נעשו חקלאים צרובי שמש, וסיפרו על התגשמות החלום בפתגמים ובשירים. למשל, "אדמה אדמתי / רחומה עד מותי" של אלכסנדר פן; "בהרים כבר השמש מלהטת / ובעמק עוד נוצץ הטל / אנו אוהבים אותך מולדת / בשמחה, בשיר ובעמל" של נתן אלתרמן; וגם באימוץ לצורכי שעה של הפסוק בתהילים קכ"ו: "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו; הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע, בוא יבוא ברינה נושא אלומותיו".

החפצים שנשארו מתקופת החלוצים, כולל אקורדיון קטן, מספרים לנו על החיים בימים ההם: 'החברות' בישלו על פתילייה בכלי אלומיניום ושמרו את החלב בקנקני חרס; היו להם עשרות בקבוקי תרופות לילדים נגד מלריה, והם ישנו בתוך כילות דקיקות להגנה מפני היתושים; בלילות הקרים התכסו בשמיכות צמר משובצות, ובימים תיקנו את הבגדים במכונת תפירה SINGER  ידנית עם ידית מעץ, שמישהו הביא עמו ממזרח אירופה. הם כיבסו את הבגדים ביד ושפכו את המים, כולל מי הביוב, אל הנחל שזרם בוואדי הסמוך. ומכיוון שהיו אז מעט אנשים וגם השתמשו במעט מים – זה לא פגע בניקיון מי הנחל אשר שימשו להם גם לשתייה.

התחביב לאסוף במאה ה-21 חפצים נוסטלגיים מ"בית אבא" יצר סגנונות אקלקטיים לבתים שלנו, צעירים כמבוגרים. לא צריך לשאול מניין, מתי ואיך – הכול 'כתוב' בחפצים שהורינו השאירו, בבניין הנמוך המט ליפול ובכמה סלעים בגינה. "היה היה פעם / כך סבתא אומרת…"