מריבות בארוחת החג – אפשר גם אחרת

למרות השם החמים והמבטיח, "ארוחות חג" עלולות להתגלות כשדה קרב משפחתי, לא פחות.
התפיסה האידאלית שלנו את המשפחה המורחבת לדורותיה כהבטחה ליציבות בין דורית, לאחדות ולחוסן, עלולה דווקא בעת הזו להיתקל בקרעים, בהפגנות כוח תחרותיות וברגשות שליליים, שחלק מהאנשים במשפחה חשים זה כלפי זה.
למה אנחנו רבים דווקא סביב שולחן החג – אירוע שאמור להיות שמח ומשפחתי?
ראוי להבהיר כי החגים עצמם לא יוצרים משברים וחיכוכים במשפחה, אלא מחדדים את העובדה שהם קיימים. מחקרים שנעשו בארה"ב מעלים כי עקומת המתיחות והמריבות הזוגיות והמשפחתיות עולה בתקופות החגים.
את הגורמים לבעיות שעלולות להתפרץ דווקא סביב השולחן החגיגי ניתן לסווג לגורמים גלויים, לגורמים מוסווים ואף לא מודעים.
הגורמים הגלויים נוגעים לעצם ההזמנה (מי הזמין, איך הזמין, כמה זמן מראש הזמין, האם לבוא, האם הוזמן גם מישהו שכבר רבתי איתו בעבר וכו') ולהתנהלות הנראית של ארוחת החג:
אם מדובר במשפחה צעירה, הסוגיה הראשונה שעלולה לגרום לחיכוכים היא כמובן אצל מי יתארח הזוג הצעיר. ברור שההורים מעוניינים שבני הזוג הצעיר וכמובן גם ילדיהם יתארחו אצלם בחג. במשפחה הישראלית ישנו דגש על אירוח מספר רב של סועדים בארוחות החג, עד כדי כך שלאחר השאלה הנפוצה "אצל מי אתם מתארחים בחג?" מגיעה השאלה "כמה אנשים יהיו בארוחה?"….
זאת בעיה מורכבת במיוחד – כי אם בני הזוג הצליחו להימנע מלריב אחד עם השני בגלל הסוגיה, הם עלולים למצוא את עצמם – שניהם או אחד מהם – במריבה עם הצד שאצלו לא התארחו בחג הזה… אם מדובר באנשים פנויים (רווקים, גרושים, או זוגות שילדיהם רחוקים או אינם גרים בארץ) – הם כמעט תמיד יהיו הצד המוזמן ולא הצד המזמין. חוסר הסימטריה המובנה הזה יביא בסופו של דבר לתחושה ש"בגלל שלא נעים, עושים טובה ומזמינים אותי", או לחלופין לרצון להתחמק מהזמנות לארוחות חג. גם ההזמנה וגם הארוחה עצמה עלולות להדגיש ולהעצים את תחושת הבדידות והחריגות. לכן גם כאן עלולים להיווצר תנאים למריבה על רקע ההזמנה או היעדרה ולהפך.
לעתים סוג המזון עלול לגרום להמחשת הפער התרבותי-עדתי שקיים בתוך המשפחה המורכבת, שכן ישראל הינה חברה המאגדת עדות רבות וסגנונות מזון שונים. מעצם טיבם, החגים מעלים אצל כל אחד זיכרונות נוסטלגיים מבית אבא. וכך הוויכוח על "האוכל של איזו עדה טעים יותר" מסווה לעיתים ויכוח עמוק יותר, כמו "איזו עדה טובה יותר". בעיה אחרת הקשורה לעצם טיבו של המזון, כרוכה בהיותם של אנשים לא מעטים צמחוניים או כאלו שמקפידים על כשרות המזון – והם עלולים למצוא עצמם נפגעים מאי הקפדה על סוג המזון המועדף עליהם.
מריבות רבות סביב שולחן החג מתחילות בהערה "תמימה" לגבי איכות הבישול והטעם של תבשיל זה או אחר. מאחורי הערה כזו מסתתרת לרוב תחרותיות סמויה או גלויה של "מי מבשל יותר טוב", כשמאחוריה ישנה מסקנה נוספת: מי שמבשלת טוב יותר, ממלאה את תפקידיה הנשיים על הצד הטוב ביותר. בסוגיה זו יש פער בין הדורות במשפחה, שכן הנשים בשנות האלפיים אינן מאמצות הנחה זו אך עדיין מתכעסות נוכח הניסיון להכניסן לתחרות זאת.
אגף ה"הערות התמימות" הינו למעשה "מחסן הנשק" של הארוחות המשפחתיות. הערות כאלה מתייחסות כבדרך אגב לעובדה ש"העלית כמה קילו טובים מאז החג הקודם", או להתרחבות "הקרחת החיננית שאתה מגדל". אולם, אפילו איחולים "שבשנה הבאה שנראה אותך כאן עם חתן" אינם יכולים להתחרות עם הערות אגביות כמו "הגיע הזמן שתעשו לנו נכדים" – הערה שעלולה להפוך את שולחן החג לשדה מוקשים מסוכן.
מתנות עלולות להוות סיבה להעלבות ארוכת שנים. אנשים נוטים לחפש משמעויות שונות במתנות, גם בנתינה וגם בקבלה. לא פעם יחפשו בביקורים הבאים שלהם היכן הונחה מתנתם מהחג הקודם, במקום של כבוד, או חלילה ליד פח האשפה. מתנה שנדמית כזולה מדי או שלא הושקעה בה מחשבה הופכת להיות לתזכורת יומיומית ופוגעת שתיזכר גם כעבור שנים רבות; לחלופין, חוסר התלהבות ראויה בעת קבלת המתנה, עלולה לגרום למביא המתנה לאכזבה ולעלבון.
הגורמים המוסווים והבלתי מודעים
ארוחת חג משפחתית מחצינה מנהגים, טקסים ונימוסים שאינם עולים תמיד בקנה אחד עם הרגשות האמיתיים שאנו חשים כלפי המסגרת המשפחתית וחבריה. הפער בין החגיגיות והיופי מחד, לבין כעסים וחשבונות מהעבר, עלול להביא ל"התפוצצות" ממש כמו סיר לחץ.
דפוסי תחרותיות שקיימים במשפחות רבות עלולים למצוא לעצמם ביטוי דווקא באירוע חגיגי זה. זאת משום שבמעמד החג ישנה השתדלות לייפות הכול: השולחן מקבל צביון חגיגי במיוחד, הכלים הנאים ביותר עולים על השולחן, האנשים לובשים בגדי חג, ובכלל – יש תחושה של התייפייפות כללית. על רקע זה תיתכן נטייה להתפארות עצמית היוצרת תחרות בין האנשים. כך נשמע על הצלחות כלכליות, על תכונות אופי נעלות ועל הצלחות אישיות של אנשים וילדים במשפחה. כל אלו גורמים למתחים סמויים ולעקיצות מוסוות שעלולים להתפתח למריבה של ממש.
השלכת כעסים וקנאה
לעתים קל יותר להשליך כעסים על אדם אחר במערכת המשפחתית מאשר להתעמת ישירות עם הרגשות השליליים מול אדם קרוב יותר, כמו בן הזוג, הורה או ילד. באותה מידה, קל להעתיק את חוסר שביעות הרצון שלנו מהאדם אל המתנה שהביא… או אל האוכל שבישל. מכאן, כשאנו לא אוהבים מישהו, סביר להניח שלא נאהב את האוכל שהכין או את המתנה שבחר, שלא לדבר על הבגדים שהם לובשים.
טיפים
1. להחליט על סבב ארוחות שייתן לשתי משפחות המוצא את הזכות השווה לארח את המשפחה הצעירה.
ישנם שני חגים "גדולים" שעליהם נסובים רוב הוויכוחים בחגים, והם ראש השנה וליל הסדר. ניתן להחליט מראש על סדר מסוים שגם הוא לסירוגין. ההחלטה תימנע את העלבונות ותאפשר למשפחות המארחות-או-לא להתארגן לכך מראש.
2. לתכנן מראש את חלוקת נטל האירוח בין המשפחות המשתתפות. כך איש לא יאלץ לאכול אוכל שאינו רצוי לו. כך יוכל הצמחוני/טבעוני לדאוג לעצמו למנה הרצויה לו, ויוכל אף לחלוק זאת עם האחרים. לגבי מידת הכשרות הרצויה למי מבני המשפחה – יש תמיד להקפיד על החומרה לגבי הכשרות. כי מי שאינו מקפיד על הכשרות לא ייפגע אבל להפך, כשרות שאינה מספקת, עלולה לפגוע ולהכשיל את האורחים.
3. יש להימנע מכל הערה "תמימה" כאמור. כל "הערה בונה" כביכול מקומה וזמנה לא בפורום הרחב של המשפחה ובוודאי שלא בחג. נוסף על כך אין ליזום דווקא במהלך החג בירורים מקיפים על עוולות מן העבר הרחוק או הקרוב. אם מישהו במשפחה מנסה לגרור לדיון כזה – יש לדחות בנימוס אך בנחישות את הניסיון הזה עד אחרי החג…
4. השתדלו לקבל את מתנת החג בתודה, גם אם אינה לטעמכם. מאידך – מרגע שמסרתם את מתנתכם, עשיתם את חלקכם בעניין, ואלן לכם לדאוג למיקומה ולטיפול בה בהמשך…
————————
ד"ר שרה ברסלרמן, ייעוץ פרטני, זוגי ומשפחתי בשלבי החיים השונים. טיפול אישי, זוגי ומשפחתי  www.family.co.il  

לכתבה קודמת על יחסי חתן וחותנת לחצו כאן