חולות נודדים – על הסרט הקלאסי "לורנס איש ערב"
ברקע – מלאת 100 שנים לפרוץ המלחמה הגדולה, מלחמת העולם הראשונה. כאן ועכשיו – מדינת ישראל נמצאת במלחמה בארגון טרור שמשתמש בלוחמת גרילה.
שני אלה מזכירים לנו את הבריטי שהיה לאגדה כמי שלימד את הערבים פרק בהלכות מלחמת גרילה, במצרים ובאזור כולו, לפני כ-100 שנה במלחמת העולם הראשונה. הכוונה ל"לורנס איש ערב" הסרט של הבימאי הבריטי דייויד לין משנת 1962.
בספרה ״קולנוע הגבול״ על סרטי שנות התשעים מתארת יעל מונק את קוד הגבוליות – הלימינליות – שמאפיין את הקולנוע העלילתי הישראלי בעשור זה [לימינליות היא שלב ביניים של מעבר ממעמד אחד בחברה למעמד אחר, לעתים מלווה בטקס]. הקולנוע מאתגר את כתיבת ההיסטוריה של ההיסטוריונים ומהווה היסטוריית-נגד קולנועית. הקולנוע מעצב קו התנגדות. לא עוד הליכה בקוו ההתנגדות הקלה ביותר – מושג מן הרפואה "Locus minoris resistentiae" – במקום זאת חיפוש סדקים בקיר הברזל של האידאולוגיות – דת, שבטיות, לאום, היגיון, מדע. ערך המפתח בסרטים אלה הוא מושג ה"התנגדות". קו ההתנגדות הקלאסי של היהודי הנודד היה: מתחמק, סמוי, ערמומי, מפתיע, מתכחש ונעלם. ובלשונו של יהודי ערמומי במיוחד, קפקא: “במאבקך נגד העולם התייצב לצד העולם.”
“לורנס איש ערב", סרטם של הבימאי הבריטי דייויד לין והמפיק סם שפיגל משנת 1962, נוצר כשלושים שנה קודם לכן. הסרט הוא "היפר-לימינלי” וכל כולו גבולות, חציית גבול והתנגדות. הסרט עוסק בדמותו ופועלו של לורנס האגדי בקרב שבטי הבדואים בחצי האי ערב במלחמת העולם הראשונה בהשראת ספרו "שבעת עמודי החוכמה". בסרט השתתפו כוכבי קולנוע של התקופה, כמו פיטר אוטול בתפקיד לורנס, עומר שריף בתפקיד שריף עלי, דייויד ניבן בתפקיד האמיר פייסל ואנתוני קווין בתפקיד שייח' אבו-עיידה. הסרט צולם באיזור וואדי ראם – בדרום ירדן, בהשתתפות אלפי ניצבים בני השבטים הבדואים במקום.
קיצור קורותיו של לורנס: עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 התגייס תומס אדוארד לורנס לצבא הבריטי והוצב במפקדה בקהיר לתפקיד של קצין מודיעין. הודות לשליטתו בשפה הערבית והכרתו את התרבות הערבית, לורנס נשלח בשנת 1916 לחיג'אז למשימת איסוף מודיעין. עד מהרה הוא התחבב על מנהיגי המרד הערבי נגד העות'מאנים והפך להיות קצין הקישור בינם לבין הבריטים, שבאותה עת חתרו לנתב את המרד הערבי למטרותיהם. לורנס שירת לצדו של האמיר פייסל (לימים מלך עיראק) כיועצו הצבאי וידידו. לזכותו של לורנס נזקפת הטקטיקה של ריתוק הכוחות הטורקים לעיר אל-מדינה ולמסילת הברזל החיג'אזית, דבר שסייע לבריטים בקרבות לכיבוש פלשתינה. בשנת 1917 הוביל לורנס את השבטים הבדואים במבצע מזהיר דרך המדבר לכיבוש נמל עקבה. בעקבות מבצע זה הפך לורנס לחוליה המקשרת בין גנרל אלנבי, המפקד העליון של הכוחות הבריטיים במצרים, לבין צבא הבדואים של האמיר פייסל. בעזרת הלוחמים הבדואים שסייעו להתמוטטות מערך ההגנה הטורקי, לבריטים נסללה הדרך להמשיך את מסע הכיבוש צפונה לעבר דמשק.
הסרט רחב היריעה עוסק בפרשה היסטורית מוכרת ומתמקד בדמותו וזהותו של לורנס, במאבקו הנפשי עם יצר האלימות הטבוע באדם במלחמה. הסרט עתיר תמונות תנועה של לוחמים בדואים רוכבי גמלים במדבר. ברקע מתגלה מגוון נופי מדבר – דיונות חול, נוף סלעים של אבן-חול צבעונית, נאות מדבר עם דקלי תמר ובורות מים ושטחי חמדה זרועי אבנים. הלוחמים הבדואים רוכבים בחום הלוהט ביום או בשעות הצינה בלילה. הרכיבה ביום היא קשה ומאומצת, ובגלל התנודות המונוטוניות קיימת נטייה להירדם וליפול מן הגמל. הפתרון – להעדיף לרכוב בלילה, ובמשך היום בשעות החום – לנוח.
בתחילת המסע במדבר לורנס רוכב על הגמל בקצב מונוטוני. סביבו בדואים רכובים גם הם על גמלים. ראשו של לורנס נשמט הצידה, עיניו נעצמות, הוא ׳נשאב׳ אל צִלו של הגמל עליו הוא רכוב. מנהיג שבט הבדואים נראה מתבונן בלורנס ההולך ונרדם. הוא מאיץ בגמל שלו, מתקדם לעבר לורנס ומצליף בו עם המקל שלו. לורנס מתעורר מיד וטוען להגנתו: “I was thinking”. מנהיג הבדואים עונה לו: “You were drifting”. לורנס מודה: “כן, זה לא יקרה שוב”. מנהיג הבדואים: “Be warned, you were drifting”. לורנס חוזר על תשובתו: “It will not happen again”. מנהיג הבדואים מאיץ בגמלו, ומתרחק קדימה לראש השיירה.בהמשך המסע, בשעת בין ערביים, לורנס מתגלח. סביבו נחים מספר בדואים. המנהיג מעיר לו: “אתה מבזבז מים”. לורנס ממשיך להתגלח, ומנהיג הבדואים מעיר: ״מעכשיו עלינו להתקדם בלילה ולנוח בשעות היום כאשר חם מדי לנוע״. לורנס עונה למנהיג: ״למה שלא נצא לדרך כבר עכשיו?״ והמנהיג עונה לו: ״לא. עכשיו ננוח״.
במדבריות חצי האי ערב המסחר והתחבורה התנהלו בשיירות גמלים כאשר התנועה במדבר מתרחשת בשעות הקרירות של הלילה. אורח חיים זה מחייב התחשבות בשאלת האור והחושך בלילות כי הגמל הולך טוב יותר לאור הירח. לוח השנה האיסלאמי המונה שנים-עשר חודשי ירח מאפשר ליושבי המדבר לדעת בדיוק באילו תאריכים בחודש יש בלילה אור ירח ובאילו תאריכים שוררת חשיכה. על פי תאריכים אלה ניתן לתכנן את המסעות במדבר. אולם הבחירה של האיסלאם בלוח שנה ירחי נבעה גם מסיבות אידאולוגיות שהיו קשורות בהופעת האיסלאם. לוח שנת הירח נקבע על ידי מוחמד עצמו בשנה העשירית להג'ארה – שנת המעבר של מוחמד ממכה למדינה. בקוראן מוחמד קובע במפורש כי "השנה של אללה מונה שנים-עשר חודשים וכל שינוי של לוח השנה ייחשב לכפירה”. פירוש המלה ׳הג'ארה׳ בערבית הוא ניתוק יחסים והתרחקות מן הקהילה ומן השבט. לוח השנה הירחי שהנהיג מוחמד מסמל אפוא את התנתקות שבטי הבדואים מן המסורת הפגנית הטרום-איסלאמית, מן "הג'היליה". התנתקות מוחמד מן העבר האלילי מחייבת גם את כל המצטרפים לאיסלאם, וקבלת לוח השנה החדש מסמן את נטישת התרבות האלילית. הכליף עומר, יורשו של מוחמד כראש קהילת המאמינים, הוא שקבע את שנת ההיג'ארה, שנת יציאת הנביא מן העיר מכה והמעבר למדינה, כשנה הראשונה לספירה האיסלאמית. לוח השנה הירחי, כמו גם הירח עצמו, מסמלים את רגע המהפכה – המעבר מן התרבות האלילית לתרבות המונותיאיסטית. בשל כך, באיסלאם גם הירח וגם לוח השנה הירחי הוטענו במשמעות דתית עמוקה. מעמד זה של הירח באיסלאם בא לידי ביטוי בשימוש הנפוץ בדימויי ירח בסמלים ובדגלים של קהילות ומדינות איסלאמיות.
בסרט "לורנס איש ערב”, פניו של לורנס עצמו נהפכים בהדרגה למעין אייקון של ירח. היטמעותו של לורנס איש המערב בלב לבו של אתוס ערב האיסלאמית-בדואית, היא מעין ״אוריינטליזם״ במהופך, כאשר המזרח הערבי מעצב את המערב (את לורנס הבריטי) על פי צרכיו ולמטרת יצירת זהות חדשה. בהשראת דמות הבדואית של לורנס מתחוללת בסרט חציית גבולות השטח וחציית גבולות המוסר. בניסוחה של יעל מונק: באמצעות חציית הגבול ״הסובייקט הופך לאחר, לאנטגוניסטי לכוח, ומשנה את מבטו ביחס לעברו, לזהותו, לאתוס כולו.” לורנס הוא האיש שהופך לאחר. לרגע היסטורי קצר לורנס מוותר על זהותו כחייל בריטי, מעצים את הכוח האנטגוניסטי האנטי-מערבי – כוח הנוודים הבדואים וכוחו של האיסלאם. באחד מרגעי השיא של הסרט, באקסטזה של הקרב מול טורי הצבא הטורקי הנסוג, לורנס חוצה את הגבול האחרון – הוא מוותר על קוד המוסר האנושי. הוא מנהיג אחריו את הלוחמים הבדואים לבצע פשעי מלחמה כשהוא עצמו נותן דוגמה אישית בביצוע מעשי הזוועה בחיילי הצבא העות׳מני.
הדרך של לורנס למנהיגות באה לידי ביטוי באירוע ייחודי בן שני שלבים. בעת המסע לכיבוש עקבה כוח רוכבי הגמלים הבדואי חוצה את מדבר ׳נאפוד׳ שטח מדברי ללא מקורות מים. במהלך הרכיבה לקראת סיום החצייה של המדבר היבש וההגעה לנווה המדבר הראשון, מופיע לפתע גמל ללא רוכב. אחד הלוחמים הבדואים בשם גאסים נרדם וננטש במדבר. כנגד כל היגיון ותוך סיכון עצמי, לורנס מודיע שהוא ירכב חזרה לשטח על מנת להציל את גאסים. השייח׳ מתעמת עם לורנס ואומר לו: ״תוך שעה השמש זורחת… בשם אללה, תבין! אנחנו לא יכולים ללכת חזרה!״ לורנס עונה לו: ״אני יכול״. השייח׳ מתרה בלורנס: ״אם אתה הולך חזרה, תיהרג גם אתה!״. שייח׳ אחר אומר: ״לורנס, הגיע זמנו של גאסים למות. כך נכתב״. על כך לורנס משיב: ״שום דבר לא נכתב!״ והוא יוצא לדרך למשימת ההצלה. גאסים מהלך במדבר ולורנס מחפש אחריו עד שהם נפגשים, לורנס מרכיב אותו על הגמל שלו השניים חוזרים למקום התכנסות השבט הבדואי. מנהיג הבדואים ניגש בכבוד אל לורנס ומגיש לו נאד מים. לורנס מתבונן בו ואומר: “Nothing is written”, ולאות הערכה השייח׳ מעניק לו שם חדש, תואר כבוד: “Al Lawrence”.
מעשה ההצלה של גאסים מזכה את לורנס בכבוד גדול בקרב הבדואים. כאות למעמד החדש של לורנס, מעניקים לו חליפת בגדים הדורה המסמנת את הייחוס של מי שאומץ כבן שבט בדואי. רגע זה הוא טכס מעבר כאשר לורנס משיל מעליו את מדי החאקי של החייל הבריטי ועוטה על גופו את גלימת השייח' הבדואי – ואולי לא מדובר רק בגלימת שייח'? בלבושו החדש, בגלימה הלבנה לורנס מתבודד ויוצא במעין ריקוד בין צוקי הסלע האדירים. לורנס נראה בלונג שוט על רקע המדבר, לבוש בבגדיו הלבנים החדשים. הוא מביט בבגדיו בשעה שהוא צועד, ושולף סכין מחגורו. לורנס מתבונן מוקסם בסכין, (ספק מבחין בבבואתו?) מוודא שאף אדם לא מביט בו, מחזיר אותה למותניו, ומסתובב עם בגדיו תוך כדי שהוא קד אל קהלו המדומיין ורץ סביב, מחזיק בבד הלבן ככנפיים לצִדי גופו. רצף "הפוזות" נקטע כאשר לורנס מבחין כי הוא איננו לבד. בסצנה זו קיים דמיון מסוים לריקוד סופי. לורנס עוטה על עצמו את ההילה של הסופי – המאמין בעל הידע המסתורי האזוטרי שרק הוא יודע את דרך האמונה הצרופה והאמתית. הכוריאוגרפיה שמבצע לורנס ברגע ההתייחדות שלו עם הגלימה הלבנה מעוררת אסוציאציה עם ׳טכס הזיקר׳ הסופי – הטכס שבו נאמרים השמות השונים של האלוהות. בעודו מתייחד עם הגלימה, מופיע לפתע השייח' של השבט השני המצטרף ללוחמים וקוטע את ׳טכס הזיקר׳ הפרטי של לורנס. אך בעת ובעונה אחת הוא מקדם את הדרך, את ה"טאריקה" של לורנס, לזכות במעמד מיוחד בהולדת האומה הערבית. מעמדו מתקבע דווקא באירוע הבא.
השלב השני של ״האירוע הייחודי״ של לורנס מתרחש עם הצטרפות השייח׳ (מי שקטע את ההתייחדות שלו עם הגלימה) יחד עם הלוחמים בני השבט שלו לצבא הבדואי לקראת ההתקפה על נמל עקבה המוחזק בידי הטורקים. בשטח הכינוס של הלוחמים בני שני השבטים המאחדים כוחות למטרת הקרב, מתבצע רצח נקמת דם. הרצח עלול לגרום להסתבך בקרב ולגרום לביטול ההתקפה על עקבה. לורנס מציל את המצב ומונעת התדרדרות למרחץ דמים בין השבטים.
לורנס בתוך ההמון, מפלס דרכו לחזות בגופו של הבדואי שנרצח. בקרבת מקום הוא מבחין באדם אחר שנקשר בחבלים על ידי שני בדואים. מנהיג השבט של הנרצח מודיע למנהיג השבט של הרוצח: ״הוא הרג – הוא ימות״. לורנס ממהר למקום, כשמנהיג הבדואים אומר לו: ”This is the end of Aqaba” – כלומר, השותפות בין שני השבטים לכיבוש עקבה מופרת בגלל הרצח. בדואי אחר מסביר ללורנס: ״אחד מאנשינו הוא הרוצח״. לורנס שואל: ״מדוע?״, והבדואי עונה לו: ״גנבה, נקמת דם, ׳מדוע?׳ זה לא משנה״. לורנס זועק אל מנהיג הבדואים: ״עלי!״, אך הבדואי ממשיך להתעקש: ״זה פצע ישן״. ומותיר את לורנס לבדו: ״לא הגעתי עד כאן כדי לצפות במרחץ דמים בין השבטים״. לורנס רץ אל ראש השבט של הנרצח שטוען את אקדחו, מוכן לנקמה: ״זה החוק, לורנס…״ לורנס: ״החוק אומר שהאיש חייב למות… אם הוא ימות, האם זה יספק את בני השבט של הנרצח?״ וראש השבט משיב: ״כן״. לורנס פונה אל ראש השבט השני: ״שריף עלי, אם אף אחד מבני השבט של הנרצח לא יפגע ברוצח, האם בזה יסתיים העניין?״ ראש השבט של הרוצח משיב: ״כן״. בתגובה, לורנס ניגש אל ראש השבט של הנרצח ושולף מחגורתו את האקדח: ״ אם כך, אני אבצע את החוק, לי אין שבט ואיש לא יהיה מחויב בנקמת דם״. לורנס טוען את האקדח, ורק אז מבחין כי האיש אותו הוא עומד להוציא להורג הוא גאסים. לורנס שואל את גאסים אם הוא זה שרצח, וגאסים מאשר זאת. אז יורה לורנס מספר רב של פעמים בגאסים ומשלים את ההוצאה להורג.
בחברות שארות, כמו החברה הבדואית בסרט, לא פעם הצדק נעשה שלא בדרך של משפט אלא בשיטה של ״שירות עצמי״ – כמו במקרה של גאסים שרוצח את בן השבט שפגע בקרוב שלו. במקרה שמוענקת הרשאה להוציא להורג אדם בלא להיות מעורב אישית במחויבות של נקמת דם, הרשאה זו מציבה את ההורג במעמד של מזוהה עם הריבון. במלים אחרות, הריבון רשאי להרוג על פי רצונו, עם או בלי צידוק. במקרה זה, על פי ההיגיון של נקמת הדם ועשיית הצדק השבטית, היה צידוק מלא להוצאה להורג שביצע לורנס. אולם מרגע שלורנס לקח על עצמו, בהסכמת ראשי שני השבטים, את הזכות לבצע את ההוצאה להורג, הוא למעשה הציב את עצמו במעמד של הריבון העל-שבטי. זכות זו מתעצמת על ידי העובדה שלורנס הרג את גאסים, אותו אדם שקודם לכן הוא עצמו הציל ממוות ודאי.
בעקבות הצלחה של חציית המדבר וכיבוש עקבה מידי הצבא העות׳מני, לורנס הופך לבן חסותו של האמיר פייסל ובו בזמן הופך לדמות נערצה בקרב הקצונה הבריטית במפקדה בקהיר – בראש ובראשונה בעיני המפקד העליון אלנבי. המשימה הבאה שמקבל לורנס מגנרל אלנבי היא להנהיג את הלוחמים הבדואים במדבר הסורי במסע לעבר דמשק, במטרה להבטיח את האגף המזרחי של הצבא הבריטי במסעו של אלנבי היוצא לכיבוש פלשתינה. בחברה הבדואית הקדומה, טכס המעבר מילדות לבגרות היה כרוך בהקרבת קורבנות בעלי חיים שנועדו להיות תחליף לקורבנות אדם בעבר רחוק יותר. במסורת הערבית-בדואית שלב זה נקרא "רחיל" והוא נחשב רגע שיא בלימינליות. רגע זה מתאפיין במשמעויות סותרות, התבודדות בשממה, ובעיקר סכנה. רגע זה הוא מבחן ליכולת של האדם להתגבר על הפחד מפני המוות באמצעות התמודדות ישירה עם סכנת המוות. כאן בטבח שמתבצע בטור הצבא הטורקי הנסוג, המצב הלימינלי שלתוכו נסחף לורנס ומנהיג אחריו את הבדואים הוא מצב של התמודדות עם המוות באמצעות הקרבת קורבנות אדם.
הלוחמים הבדואים מסתערים ורודפים אחר החיילים הטורקים הנסוגים. פניו של לורנס נראות בקלוז אפ. הוא מביט באקדחו ומשתלהב מן הירי. הוא יורה מסביבו, תחילה בחיילים הטורקים המנסים עדיין להתגונן ולהשיב אש, ולאחר מכן בחייל טורקי המרים ידיו מעלה ונכנע. שריף עלי, מנהיג השבט הבדואי קורא ללורנס בשמו מספר פעמים ומנסה לעצור את האקסטזה של הרצח, אך לורנס ממשיך לירות באקדחו בחיילים הטורקים חסרי הישע, כאשר בדואים אחרים מסביבו טובחים בהם כמוהו. עלי מבקש מלורנס: ״מספיק! מספיק! עצור אותם!״. לורנס מביט בשייח׳ שריף עלי בעיניים מטורפות ידיו האוחזות בפגיון מגואלות בדם הטבוחים, והוא מסתלק ממנו. הקלוז אפ של לורנס בסוף סצנת הטבח מהווה דימוי מובהק של פני ירח. פשע המלחמה שמבצע לורנס במו ידיו משלים את טכס המעבר שלו לתרבות הבדואית-איסלאמית שבה מעורבים לוחמנות, נקמת דם וחיים על פי לוח השנה של הירח. לורנס חצה גבולות רבים והחצייה האחרונה היא חציית גבול המוסר האנושי. כעשרים שנה לאחר האירועים המתוארים בסרט חצה לורנס את הגבול האחרון. רכוב על אופנוע בכביש צדדי באנגליה הוא מנסה להימנע מלפגוע בשני נערים, מתהפך עם האופנוע, נפצע באורח אנוש וכעבור כמה ימים הוא מת בבית החולים. האיש שחצה את גבולות האלימות במלחמה מסיים את חייו במוות אלים. במסעו הראשון בחציית המדבר לורנס מתמכר לנענוע המונוטוני וכמעט נופל מן הגמל. ברגע האחרון הוא ניצל הודות לערנותו של השייח׳ הבדואי שמעיר אותו בחבטת מקל. הנמנום, נים ולא נים, הוא מצב גבולי בין ערנות לשינה. הנטייה העמוקה של לורנס להימצא באזור הלא-מוגדר של הגבול, המצב הלימינלי של הסכנה, הוא גם המאפיין את שדה הקרב – הגבוליות בין חיים למוות. על אשתו של אדם הראשון נאמר ״אל אישך תשוקתך והוא ימשל בך" (בראשית ג, טז). ברוח זו, על הגבר הצעיר ייאמר ״אל סכנת המוות תשוקתך והיא תמשול בך״.