קול חמות וקול כלה – גרסת החמות: מה כבר עשיתי?
"אין לך נישואין שלא מעורבת בהם חותנת, ואין לך חותנת שלא כרוכה מאחוריה בדיחה" (מארק טווין)
המפגש שלי עם מרים, לפני שנים רבות, הפגיש אותי לראשונה עם הכאב הרב הכרוך ביחסי חמות-כלה לא תקינים. מרים, אלמנה בת 72, הגיעה אלי עקב דיכאון שלא הוקל על ידי התרופות הפסיכיאטריות שנטלה מזה חודשים אחדים.
כבר בפגישה הראשונה שלנו העלתה מרים את בעיית יחסיה עם כלתה, תמר. תמר סירבה לדבר איתה או להתראות איתה במשך כשנתיים, ללא כל הסבר. כפועל יוצא מכך, גם בנה של מרים מיעט לבוא לבקרה, ובכך גם נמנע ממנה קשר רציף עם נכדיה. מרים ניסתה לשאול את בנה לפשר ה"חרם" שהטילה עליה כלתה, אך לא קיבלה כל הסבר לכך. הבן רק אמר לה: "עזבי, אימא, זה יסתדר ויעבור לבד". אולם מרים חשה שאינה מסוגלת לוותר על בנה ונכדיה, עד אשר "זה יעבור לכלתה". היא התקשתה להירדם בלילות, והמחשבות על "למה זה קרה" ו"מה כבר עשיתי" לא נתנו לה מנוחה ביום ובלילה. כששאלתי את מרים איך היא מרגישה במשפחתה המורחבת, היא ענתה ללא היסוס: "אני מרגישה מיותרת".
כאבה ודמעותיה של מרים, לא השאירו אותי אדישה. באותם ימים הייתי כלה צעירה, והאפשרות שגם אני אהיה חמות נראתה רחוקה מאוד. למרות שכבר הייתי אחרי סיום התואר הראשון בפסיכולוגיה, כל מה שידעתי על יחסים אלו נבע משיחות עם חברות (שרובן התלוננו על חמותן) ומהבדיחות הרבות והעוקצניות הקשורות לחמות. כשהתחלתי לחקור את הנושא במסגרת לימודי התואר השני, נדהמתי מכך שלמרות תיוג הנושא כ"בעיות במשפחה"בספרי הפסיכולוגיה המשפחתית, כמעט שלא נערכו בארץ ובעולם מחקרים על יחסים משפחתיים חשובים אלה.
ההתעלמות האקדמית מהיחסים הנוגעים לכל אישה שיש לה בן (ולכל אישה נשואה שלבעלה יש אימא), נראתה לי תמוהה. פליאה זו התגברה עוד יותר, כשבחרתי בנושא זה לעבודת הגמר שלי באוניברסיטה, והייתי צריכה להילחם על הלגיטימיות של הנושא להוות מחקר אקדמי רציני.
מרים השתתפה במחקר הראשון שלי, ונפטרה במהלכו כתוצאה ממחלה קשה. רק בהיותה על ערש דווי, ביקרה אותה כלתה, וגם אז סירבה לומר לה מדוע החרימה אותה במשך תקופה כה ארוכה. סיפורה של תמר ליווה אותי במשך כל השנים הללו.
כיום, למעלה מעשור לאחר המחקר הראשון שלי בנושא – אני כבר קרובה לשלב בו ילדי יינשאו לבנות זוגם – ועדיין הנושא נראה לי רלוונטי וראוי לדיון. מדי פעם אני נתקלת בבדיחות ובפרסומות המשתמשות בדמותה של החמות כמתערבת, ביקורתית ועוקצנית. כך למשל, שמו העממי של צמח הסנסוויירה, שהינו שיח בעל קוצים ארוכים ודוקרניים במיוחד, הנו "כיסא החותנת".
יחסי חמות-כלה בתרבויות שונותבסין ניסו לפתור בעייתיות זו על ידי מנהג של אימוץ הכלה המיועדת עוד מגיל רך. הילדה (שהיא הכלה המיועדת) גדלה בתוך משפחת בעלה לעתיד (שגם הוא עדיין ילד), וסגנון חיים זה אמור למנוע זעזועים ומשברים לאחר הנישואים. לכן, הכלה ראתה בחמותה אם של ממש, וקיבלה את מרותה ושלטונה כמובנים מאליהם.
מסורת סינית אחרת גורסת שבהיכנס הכלה לביתה, אסור לה לדרוך על מפתן הבית, מאחר שהדבר דומה לדריכה על ראש חמותה. כן משאירה החמות על מיטת הכלולות את התחבושות בהן עטפה את רגליה, כדי לרמוז לכלה שמצפים ממנה להישמע לחמותה כפי שהרגליים נשמעות לתחבושות הכובלות אותן.
בטייוואן נערך טקס נישואין בו החמות עונדת לכלה את טבעת הנישואין ולא החתן. בכך יש אקט סמלי: אם החמות מצליחה לענוד את הטבעת על אצבע הכלה – היא תהיה מסוגלת לשלוט בכלתה. אם היא נכשלת – לכלה תהיה עצמאות מסוימת בביתה החדש. הטקס גורם למאבק קצר בין שתי הנשים, ומהווה התחלה טקסית ליחסים החדשים ביניהן.
בבורמזית, הכינוי הניתן לכלה הוא "האישה המזיעה", כי עליה להזיע רבות כדי לרצות את חמותה.
"כי אל אשר תלכי אלך" - יחסי חמות-כלה במסורת היהודיתהדוגמא המפורסמת ביותר ביהדות ליחסי חמות-כלה, נמצאת במגילת רות, שהיא דוגמא תנכ"ית לגמול שקיבלה רות (שלמרות נוכריותה, זכתה שמזרעה יצא דוד מלך ישראל) על היותה נאמנה ומסורה לחמותה : "ותאמר נעמי לשתי כלותיה לכנה שבנה אישה לבית אמה… ורות דבקה בה… כי אל אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין. עמך עמי ואלוהיך אלוהי… כי המוות יפריד ביני ובינך" (רות, א', ח'-י"ז). אחר כך נאמר על רות הכלה:
"ותעש כל אשר צוותה חמותה" (רות, ב', ו', ט'). שכרה של רות, שמזרעה יצאה מלכות דוד, הִנו דוגמא כיצד ויתור הכלה על מאווייה האישיים וצייתנותה לחמותה מביאים בעקבותיהם יחסים אידיאליים ותוצאה טובה גם לכלה.
לפי ההלכה היהודית, מצווה החמות לשבח את כלתה בפני בנה, כדי לחבבה עליו, ואסור לה להתלונן בפני הבן על הכלה, שכן היא יכולה לפגוע בכך בשלום הבית שלהם. הבעייתיות לכן נעוצה בכך שכל אם חושבת שבנה "כליל השלמות" (שהרי הוא חלק ממנה, ואין אדם רואה מגרעותיו), ואילו כלתה- נגרעת בערכה.
האומנם חמות טובה צריכה "לתת ולשתוק"?גם בספרות הפסיכולוגית נחשבים יחסי חמות-כלה כבעייתיים וכבעלי השלכות על יחסים אחרים במשפחה, אך המחקר הפסיכולוגי שמיעט לעסוק בהם, נטהבעיקר להאשים את החמות (אמו של הבעל) בבעייתיות היחסים.
בניסיון לבדוק אם אמנם יחסי חמות-כלה הנם בעייתיים גם בישראל, ערכתי שני מחקרים (אוניברסיטת חיפה, 1993; 2003), שהעלו כי יחסי חמות-כלה הם אכן יחסים משפחתיים בעלי פוטנציאל בעייתי גם בישראל וגם כאשר הנשים עובדות מחוץ לבית, וכי אין קשר בין בעייתיות זו לבין תכונות האישיות של החמות והכלה.
מהמחקרים עלה שיחסי חמות-כלה מושפעים ממיתוסים ודעות קדומות, ובעיקר ממיתוס ה"חמות הטיפוסית": החמות והכלות טענו שחמות טובה צריכה "לתת ולשתוק". הידע שלהן לגבי תפקידי חמות וכלה ויחסיהן התבסס על בדיחות, פתגמים ואמרות ידועות ("כשבת מתחתנת, מרוויחים בן, כשבן מתחתן – מפסידים בן").
החמות והכלות במחקר זה היו מודעות להיותן נתונות בתוך מאבק כוחות, ואף העריכו את כוחן היחסי מול האחרת ("אני מאיימת עליה כי אני יותר משכילה, יותר עם אישיות, וזה מאיים עליה"). אצל חלק מהנשים התבטא מאבק הכוחות בניתוק הקשר, בעיקר על ידי הכלה.
הנשים שהשתתפו במחקרים חלקו איתי ועם הנשים האחרות את סיפוריהן האישיים. אחת הכלות סיפרה כי לאחר שנישאה לבעלה, גרו שניהם אצל הוריו במשך חודשים אחדים, עד שעברו לדירה משלהם. אותה כלה תיארה כיצד חמותה הייתה מעירה אותה בשעת בוקר מוקדמת, ומצווה עליה לפרוש את המצעים על החלון לאוורור. לאחר מכן, הייתה החמות מניחה את הנעלים שלה ושל בעלה על מעקה המרפסת, על מנת שהכלה תצחצח אותן. אותה כלה, שהייתה כבר בשנות הארבעים לחייה, אמרה בדמעות: "הייתי כמו המשרתת שלה, אבל התנקמתי בה אחר כך, כשנולדו לי הילדים וקיבלתי כוח מולה".
אחת המשתתפות סיפרה כיצד חמותה הייתה מופיעה ללא הודעה מוקדמת בביתה, ופוקדת עליה לצאת מהבית, מאחר והיא רוצה לדבר ביחידות עם בנה. הכלה הייתה יוצאת בדמעות והולכת שעות ברחוב, עד שראתה את חמותה עוזבת את הבית. כששאלתי אותה מדוע לא דיברה על כך עם בעלה, ענתה הכלה: "הוא לא היה אשם בכך שאימו מכשפה".
ואומנם, אחד הממצאים החשובים של המחקרים, היה ההתעלמות של הנשים ממקומו של הגבר (הבן/הבעל) בסיפור היחסים ביניהם. גם החמות וגם הכלה ראו את הגבר כחלש ובלתי רלוונטי במערכת יחסיהן. מכאן, אחת המסקנות המרכזיות של מחקרי הייתה העצמת יכולתו של הגבר ב"משולש" זה כדי למנוע את החרפת הקונפליקט, ואף כדי ליצור יחסים תקינים בין אימו ורעייתו.
שמירת הגבולות המשפחתיים: המטלה ההתפתחותית של בניזוג בראשית נישואיהם היא יצירת גבולות ברורים ממשפחות המוצא שלהם. באופן טבעי הכלה מעוניינת בגבולות ברורים בין משפחות המוצא והתא המשפחתי החדש, בעוד החמות מעוניינת ל"ספח" את המשפחה הצעירה לתוך המשפחה המורחבת. מכאן, לעתים קרובות העימותבין חמות וכלה הנו על גיבוש הגבולות הרצויים. הבנת הצרכים השונים ושילוב הגבר (הבעל/הבן) בקביעת הגבולות המשפחתיים עשויה למנוע חלק גדול מהבעייתיות.
שמירת הקשרים עם משפחות המוצא: עם נישואיהם, חלק מהגברים מותירים בידי רעיותיהם את תפקיד שמירת הקשרים עם המשפחה המורחבת. כשהרעייה שומרת על קשר הדוק יותר עם משפחתה, נוצר חוסר איזון בקשר עם משפחת הגבר, תופעהשמחריפה עוד יותר לאחר הולדת הילדים. מכאן, על הגבר לתגבר את מערכת היחסים שלו עםהוריו, ולא להשאיר תחום זה לרעייתו.
תיאום ציפיות: מומלץ לחמות ולכלה לקיים כבר עםתחילת הנישואין דיאלוג לגבי היחסים ביניהן, הציפיות ההדדיות מהקשר והגבולות המשפחתיים והאישיים הרצויים לשתיהן.
השפעת יחסי חמות-כלה על הקשר הזוגי: כאשר אחד מבני הזוג, או שניהם, לא "נפרדו" רגשית ממשפחות המוצא, עלול הדבר לגרום למאבקי כוחותחרות ביניהם. לעתים, כאשר האחד חש חוסר כבוד ועוינות להוריו, הוא יתנהג כך עםהורי בן זוגו, כפעולת הענשה. לא תמיד ישנה ערנות להיבט זה של הקושי הזוגי, וכדאילהתייחס אליו גם בטיפול זוגי.
שימי עצמך במקומה – טיפים מעשיים
- שימי עצמך במקומה של חמותך/כלתך בטרם תשפטי אותה. לחמות: היזכרי בימים שאת היית כלה, וכיצד רצית שתנהג בך חמותך. לכלה: גם את תהיי חמות – התנהגי עם חמותך כפי שתרצי שכלתך תנהג בך.
- קִבעו מראש את דפוסי התקשורת והביקורים, אך היו גמישים לגבי שינויים וביטולים. אל תפתיעו בביקורים בלתי מתואמים. לכלה – שיתוף בן זוגך ביצירת הגבולות המשפחתיים עם משפחת המוצא שלו, יקל על הקושי הרגשי שלהם לקבל זאת.
- יש לדבר בגלוי על הצרכים והאפשרויות לעזור. לכלה: הורים אינם חייבים לעזור כלכלית. אין להתנות יחסים איתם במתן עזרה כספית! במידה שההורים החליטו לתת תמיכה כספית, עליהם לזכור כי הדבר אינה מקנה לכם זכות להתערבות רבה יותר בחיי בני הזוג הצעיר.
- להשתדל להימנע מביקורת ודברי גנאי. אין דבר קל מהעברת ביקורת, אך אין דבר מזיק מכך – לכל מערכת יחסים! התייחסו לכל סוגיה לגופה, מבלי לגרור לתוכה זיכרונות נושנים וכעסים עתיקים.
- אל תנסי לשנות את חמותך/כלתך. קשה מאוד לשנות אדם בוגר, והניסיון עצמו מהווה גורם לריב ולמתח.
- לכלה – אל תתלונני על בעלך באוזני אימו. לחמות – אל תתלונני על כלתך באוזני בעלה או אמה… אם יש לכן טענות זו כלפי זו עדיף לשוחח על כך ישירות ובגלוי, באופן בוגר ומכובד.
- אל תהפכו את הילדים/הנכדים לכלי מאבק ביניכן. לחמות – אל תנצלי את ביקורי הנכדים אצלך לקבלת אינפורמציה על הוריהם (הם מספרים להורים!). לכלה – אל תשמיצי את חמותך בפני ילדיך.
- לחמות – אל תיזכרי בנוסטלגיה דביקה בחברותיו המיתולוגיות של בנך בפני כלתך…. וכמו כן, אל תפארי את נכדייך מצד בתך בפני כלתך!
——————————
ד"ר שרה ברסלרמן, ייעוץ פרטני, זוגי ומשפחתי בשלבי החיים השונים. טיפול אישי, זוגי ומשפחתי www.family.co.il
