יוסי בנאי – סיור בעקבות השירים
יוסי בנאי היה חתן פרס ישראל, שחקן, זמר, במאי, "שנסיונר", כתב פזמונים ומערכונים ונחשב לאחד מגדולי האמנים במדינה. הוא נפטר לפני תשע שנים והותיר אחריו חלל עצום. הוא נולד בירושלים ב-1932, עזב את העיר עם התגייסותו ללהקת הנח"ל ב-1950, ועם זאת בלב כולנו נשאר ירושלמי שהרבה מיצירותיו קשורות לעיר. יוסי היה איש של זיכרונות וגעגועים, כמו שאמר: "אדם ללא זיכרונות הוא עני מרוד". הסיור בעקבות יוסי בנאי ומשפחתו עובר במסלול הילדות של יוסי בנאי ממרכז העיר לביתו בשוק מחנה יהודה, באתרים שנזכרים בשיריו ובספריו והוא מעורר זיכרונות וגעגועים לבית הספר אליאנס, לבית הדפוס שבו עבד, לבתי הקולנוע שאהב ועוד…
במשפחתו של יוסי בנאי אמנים רבים יותר מכל משפחה בארץ. הם גדלו בשוק מחנה יהודה בירושלים במשפחה ענייה וחמה ששימשה השראה למערכונים שחיברו והציגו. למרות שלמד רק שש שנים היה בעל השכלה נרחבת וטעם אמנותי משובח. היה בלהקת הנח"ל, שיחק ב"הבימה", ביים את הגשש החיוור בחמש תכניות, העלה הופעות יחיד רבות, השתתף בסרטים רבים וכתב מספר ספרים לילדים ולמבוגרים, ביניהם: "כשאמא הייתה מלכה – סיפורים לא ארוכים בשורות קצרות", שירים המספרים על ילדותו בירושלים ו"מכתבים ברוח" – מכתבים לאנשים שהשפיעו על חייו ושאינם עוד בחיים. נפטר ב-11 במאי 2006.
קולנוע "רקס" - נזכר בשיר המפורסם: אני וסימון ומואיז הקטן: "אני זוכר קולנוע רקס ביומיות / ומרחוק פעמונים של כנסיות / ואיך רדפנו על גגות אחרי יונים / לעוף איתן רצינו עד לעננים". יוסי אהב מאד סרטים, שעזרו לו להימלט מחיי היום-יום הקשים ו"לעוף דרך המסך על כנפי הדמיון" למחוזות רחוקים ויפים. הקולנוע עמד במקום שבו עומד היום בניין האחים ישראל, ברחוב שלומציון המלכה. הקולנוע נהרס ואחריו גם אחרים: קולנוע ציון הוא היום מבנה גדול ומכוער, קולנוע אדיסון יהיה בקרוב קריה חרדית, וקולנוע עדן – מנוחתו עדן – יהיה בקרוב קניון, אבל בעזרת סיפוריו ושיריו של יוסי בנאי אפשר להיזכר בימים עברו…
ביתו של סוראמלו בנחלת שבעה ו"מרתפי סוראמלו" - אחד האנשים האהובים על יוסי בנאי היה אברהם ג'נאשבילי, שכינויו היה "סוראמלו". יוסי לא הסתפק רק בשיר עליו, שהשמיע בתכנית "אני וסימון ומואיז הקטן", אלא העלה ערב שלם בשם: "שובו של הסוראמלו". בערב זה הוא סיפר על הגרוזיני הראשון המפורסם בירושלים, שהסתובב ברחובות עם חליפה מפוספסת, בכיס אחד שקדים ובאחר מלח. לכל מכר שנקרה בדרכו היה מציע כיבוד ואגב כך מספר לו סיפור. "מרתף סוראמלו" היה מקום עבודתו האהוב. היה זה שילוב של בר, מועדון קלפים ומקום בו הופיעו אמנים צעירים, ביניהם בני משפחת בנאי, אורי זהר, רבקה מיכאלי וגם – דן בן אמוץ, שהרבה לצטט את סיפורי סוראמלו – חלק בשמו של סוראמלו וחלק גדול יותר ניכס לעצמו בסיפורי "ילקוט הכזבים". המבנה של מרתפי סוראמלו נהרס לפני מספר חודשים, ושוב – הסיפורים של יוסי בנאי הם המחיים אותו בשטח.
בית הדפוס ברחוב אגריפס. קשה להאמין שיוסי בנאי, היוצר הגדול, למד רק שש שנים לימודים פורמליים, שאחריהם החל יוסי לעבוד באחד מבתי הדפוס ברחוב אגריפס, בבית הדפוס של אביגדור. הוא לא אהב את העבודה, אך אביו סידר לו אותה כי הוא היה צריך לעזור בפרנסת המשפחה הגדולה. יוסי נהג לחזור ולומר, שלא פעם כשהופיע על בימות ברחבי הארץ, נזכר באחיו יעקב ש"לקח אותו אל עולם השחקנות", כפי שאמרה אימו, וחילץ אותו מעתיד של דפס אל העולם שכל כך התאים לו – עולם המשחק.
בית ספר אליאנס - כאן, ברחוב יפו במקום שבו ניצב היום בניין כלל, היה "בית הספר לתורה ולמלאכה" מיסודה של חברת אליאנס – "כל ישראל חברים", שנבנה ב-1882. שער בית הספר ברחוב יפו נשמר, כדי להזכיר לנו ימים עברו. בבית ספר זה בילה יוסי את שנות הלימודים הפורמאליות: "עם ילקוט מרופט, הולך לבית ספר שנוא" – העיד על עצמו.
"גן התות" בשכונת אוהל משה - בשיר "אני וסימון ומואיז הקטן" מספר יוסי שלאחר שבגר ועזב את העיר היה חוזר מידי פעם "אל השכונה, אל עץ התות". בשכונת אוהל משה, הידועה מהמחזה המצליח "בוסתן ספרדי" שכתב הנשיא החמישי יצחק נבון, עד היום ישנה גינה עם עצי תות, כמו בהרבה משכונות ירושלים. אל גינה זו נקשר עץ התות עליו שר יוסי בנאי ורבים באים לפקוד את הגינה בגלל השיר ובגלל המחזה של יצחק נבון. האמת היא… העץ שעליו שר יוסי עמד למעשה במורד רחוב אגריפס, אך גם הוא נכרת מזמן ולא קיים היום. זה המקום להזכיר שיוסי בנאי השתתף במחזה "בוסתן ספרדי", ושאחיו, יעקוב היה חבר ילדות של הנשיא יצחק נבון שגר בשכונת אוהל משה, קרוב לבית משפחת בנאי.
שוק מחנה יהודה - המקום שאותו הכיר יוסי בנאי יותר מכל היה אזור השוק. ברחובות השוק היה מעמיד בילדותו ארגז עץ, וחבריו – סימון, רחמים טייארה ומואיז הקטן, היו יושבים מסביב ושותים בצמא את מילות ההצגות שאחיו חיברו בבית ושהוא הציג לילדים. אותם ילדים היו הקהל הראשון שהכיר בכישרונו הגדול של יוסי. יוסי כתב ותיאר הרבה מטיפוסי השוק: את עזורה שבישל על פתיליות , את מוכר המיצים, את הגמד מהשוק העיראקי, את שועה שמכר ביסקוויטים שבורים ועל אחרים. בתוך השוק, ברחוב האגס הקרוי היום על שם סבו, אליהו בנאי, הייתה חנות הירקות של הסב ושל האב. שם גם היה בית המשפחה. בית קטן ודל, אך מלא חום, אהבה וסיפורים. בית המוכיח פעם נוספת, שאין צורך בעושר כדי לגדל ילדים מוצלחים ומוכשרים.
כפי שאומר הסופר חיים באר: בירושלים הולכים בעקבות ה"אין", אך הסיפורים והשירים של יוסי בנאי, היוצר הגדול, מחיים את העבר ונותנים ל"אין" תכנים, צבע וצורה. לחצו כאן או על התמונה לסרטון.
——————–
נורית בזל, מתמחה בסיורים בירושלים, בהם סיורים בעקבות יוצרים וסיורי אווירה בשוק ובשכונות העיר. לכניסה לאתר www.nuritb.com