לאן הערב? "החטאים" – סודות מארון השלדים המשפחתי
זהו סרטו העשירי, החדש של אבי נשר. אחרי "סוף העולם שמאלה" ו"פעם הייתי" המצוינים גם מבחינת הסיפור וגם כי המשחק משובח. הפעם – אכזבה.
עלילת הסרט מבוססת על סיפור אמתי של המלחינה אֵלה מילך שריף ושל אחותה שוש אביגל. אֵלה פנתה לנשר וסיפרה לו את סיפור משפחתה: אביהן עבר חוויות לא פשוטות שהיו סוד עבור בנותיו. אֵלה [רעייתו של המנצח נועם שריף], ניסתה לפלס את דרכה המוסיקלית בעולם של גברים (כמו ספי בסרט), ואחותה, שוש אביגל [ננה בסרט], ניהלה יחד עם בעלה את המגזין הפרובוקטיבי "בול".
אבי נשר לא התלהב לחזור אל מחוזות השואה, אך הסיפור של שתי צעירות המבקשות להתפתח מקצועית בעולם גברי קסם לו. אף על פי כן, הוא לא דאג להפוך את הנושא למרכז העלילה, אלא שילב את הסוד האפל מן העבר, בתור עיקר הסרט.
בסרט, ספי וננה הן שתי אחיות שגדלו בבית ייקי. אביהן הוא רופא גניקולוג, שהחדיר בהן משמעת שכללה אלימות כדי ש"שמן יתפרסם בעולם". לאימן [יבגניה דודינה], הייתה זכות קיום רק לצד בעלה.
ספי, שהיא זמרת בדרך להצלחה בינלאומית, פוגשת בברלין בקונצרט בינואר 1977 מלחין גרמני [ממוצא פולני] בשם תומס זלינסקי. אמו מתנפלת עליה ומזהה אותה כבתו של אביה המואשם במעשה רצח בעבר. כך מסתבר כי סוד אפל אופף את המשפחה. ננה הפרובוקטיבית, המנהלת יחד עם בעלה עיתון שערורייתי, מבקשת לחקור את טיבו של הסוד. יחד הן מגלות פרטים עד שאביהן מחליט לספר להן את סיפורו. לא ברור לצופה וגם לבנות אם הוא דובר אמת.
סודות היוצאים מארון השלדים של המשפחה אינו רעיון חדש בקולנוע. זה אמור להיות מותח, דרמטי. אבל כאן הסיפור נשאר מאוד מנוכר, והמשחק של כל השחקנים – מלבד ג'וי ריגר, ששרה בצורה מרגשת – הוא עדין, מאופק, ונתון להבנה שאיננה חד משמעית.
ריגר למדה פיתוח קול ונגינה בפסנתר לכבוד התפקיד. המוסיקה המלווה את הסרט היא שמימית והיא שמצילה את סרט משיממון מוחלט. ריגר מתחילה בפיוט מן המאה ה-17 "חשקי חזקי", ופסקול הסרט משלב מוסיקה ווקאלית, קלאסית, ליטורגית וגם דיסקו ורוקנרול מחתרתי.
ננה אחותה, הבוחרת למרוד באביה הקפדן [נלי תגר, "אפס ביחסי אנוש"] בוחרת במופגן בהתנהגות נונקונפורמיסטית, אך נכנסת לשבלונת משחק לא אמינה ולא מורכבת. דורון תבורי, המגלם את האב, נשמע אף פתטי ונלעג בחלק מהסצנות. את תומס ז'לינסקי.מגלם שחקן גרמני, רפאל סטאצ'וויאק.
הסרט דובר עברית, אנגלית, גרמנית, פולנית וצולם בפולין גרמניה ת"א וירושלים. לדברי אבי נשר הסרט זכה להצלחה גדולה בפסטיבל טורונטו. אני כצופה הרגשתי מרוחקת, דבר לא נגע ללבי או ריגש.
בימוי ותסריט: אבי נשר
————–
על סרטים נוספים ומשמעותם לחצו כאן
ענת אור שפרן – חוויה מהסרטים – הרצאות קולנוע שנוגעות בחיים
https://www.facebook.com/anatiorsh/?fref=ts