להיות בגיל השלישי – כשהרקטות עפות
נשיא עמותת משאבים – קריית שמונה תל חי
חברי היקרים,
כמו רבים בישראל כולנו עוברים ימים של אי ודאות, של התקפות, דאגות וחששות. אבל האם כל זה חדש לנו? בוודאי שלא. כולנו עברנו כאן ימים קשים ומורכבים, ימים מאיימים וימים ולילות של דאגה ועשייה.
אז מה נשתנה?
נשתנה הרבה. ראשית אלו לא המלחמות שהדור שלנו נלחם. אלה מלחמות של הפצצות מצד לצד, אין טנקים שועטים אלי סיני או לבנון מחד, ולשמחתנו יש סבירות של פגיעה נמוכה יותר בחיי אדם מאידך.
נשתנה גם שאנחנו לא אלו שלוחמים, אנחנו כמו בשיר של יפה ירקוני ז"ל "טנגו לא לקחו אותו". אנחנו בעמדה פאסיבית, מרותקים למסך הטלוויזיה ולאינטרנט, שיחד עם הידיעות המידיות מביאים לביתנו כל הזמן תמונות של הפצצות ואזעקות. זו בעיה מוכרת של הצפת המאזינים במידע ובפרשנות, שבמקום להרגיע ולכוון לפעולה הוא מפחיד, מתיש ומאיים. וזה הכלל הראשון: לצרוך תקשורת במינון. לא חייבים כל הזמן רק חדשות. אפשר חדשות ברדיו, ובטלוויזיה לראות משהו מרגיע, מותח או מצחיק, תכנית תעודה או תכניות טבע. ניתן כמובן גם להשאיר את הטלוויזיה פתוחה רק בשקט.
גם באינטרנט, למי שגולש, השתמשו בשום שכל. כתבו לחברים, ספרו מה חדש, שלחו מצגות יפות. נסו לא להפוך למעוררי חרדה. כיוון שבסך הכול העורף מתפקד, דאגו לתרופות ולמזון שיספיקו לכם גם אם בשל אזעקה לא הגעתם לחנות או לבית המרקחת.
אבל נשוב אל מה שהיה ומה שהווה.
ייתכן שדווקא הבנים והבנות שלכם מודאגים, ייתכן שמי מהם יוצא למילואים, ייתכן שמי מהם זקוק לסיוע עם הנכדים – זו הזדמנות נהדרת להרגיש נחוצים… אלו המילואים שלנו.
ניתן כמובן להתנדב – בואו נזכור שיש לרבים המון ידע ומיומנויות שהן כל כך נדרשות, החל מלבקר חבר או שכן שזקוק לסיוע, דרך שימוש בכישורים ובכישרונות שלנו. מי שמאתנו יודע לתקן תיקונים קלים, הציעו עזרה לשכניכם, מי שיודע מלאכות בית או בישול חשבו מי זקוק לסיוע שלכם.
כלל חשוב הוא כשאני מרגיש מדוכא או חשש, לחשוב מי זקוק יותר ממני ?למי יותר קשה? ולהתארגן לסייע לו. פאסיביות היא אם כל הצרות אצל מרביתנו, אקטיביות נותנת תחושה של ערך עצמי, עשייה ונחיצות. זה גם הזמן לעשות כל מיני דברים קטנים בבית שדחינו אותם המון זמן: לסדר אלבומים, למיין ניירות, לארגן מגירות.
אם אתם מוגבלים באיזה אופן שהוא, חשוב מאוד שתדאגו שהסביבה שלכם תדע עליכם. הן בני משפחה, הן שכנים ולא פחות חשוב שירותים כמו השירות החברתי, ביטוח לאומי או חברת הסיעוד שנותנת לכם שירותים. אם יש לכם מגבלת שמיעה דאגו שיהיה מי שיעביר לכם מידע ברטט או בדרך שתתריע על המצב. אם אתם מוגבלי ראייה, דאגו שיסייעו לפנות לכם נתיב למקום המוגן, ואם אתם יוצאים מהדירה למרחב משותף – שמישהו יהיה שם לסייע לכם בירידה למקום הבטוח. אם יש לכם מגבלת תנועה חשוב שגם זה יסודר מראש. הכלל הוא לא להתבייש !! לבקש!! להיעזר: כמו שנעים לכם לעזור, יהיה למשהו אחר נעים לסייע לכם. זו זכות לקבל עזרה.
אז מה עוזר להתמודד? בעבודתי בתחום ההתמודדות במצבי לחץ ומשבר ובמחקרי לאורך 33 שנה מצאתי עם חברי כי לאנשים שונים דרכים שונות ומגוונות להתמודד. לאמיתו של דבר המחקר מראה כי 80% ומעלה מן האנשים מתאוששים בכוחות עצמם או בסיוע של אחרים. קראנו למודל שלנו גש"ר מאחד וזו משמעותו:
ג = גוף אנו מתמודדים דרך הגוף. כלומר חלקנו חשים הקלה בשימוש בפעילות ממוקדת שמכוונת לאיום, או בפעילות לשם פעילות, כגון ניקיון הבית, תיקון כל מיני חפצים. אחרים משתמשים בגוף כשהם אוכלים, מעשנים, עושים ספורט, נחים עושים פעילות מקלה כמו הרפיה ספורט וכדומה.
ש = שכל ישנם אנשים שמה שעוזר להם זה מידע, אינפורמציה, ידע, תכנון דברים, למידה מניסיון, הפקת לקחים, סדרי עדיפויות אלטרנטיבות ותכניות מגירה. יש כאלו שנותנים לעצמם הוראות: עשה 1 אח"כ 2 וכו'
ר = רגש הרגש הוא אחד החלקים בהתמודדות הפרט באירועים שהכי קשה להתעלם ממנו. יש שזקוקים לביטוי רגש על ידי שיתוף חברים, על ידי בכי, צעקות, קללה עסיסית. אך ישנם כאלו שיבטאו רגשות באופן עקיף: דרך מוזיקה, אמנות או קריאה. כמו שנאמר במקורותינו " דאגה בלב איש ישיחנה".
מ = מערכת א = אמונות וערכים זהו תחום נרחב שבו מבטא הפרט את התמודדותו דרך האמונה שלו על עצמו על העולם. אמונה דתית אך גם אמונה באידאולוגיה ואמונה כללית: "אני אופטימי", "עברנו את פרעה נעבור גם את זה". בתחום זה יש גם מיסטיקה. אלו הם חפצים שאנו נושאים עמנו בתקווה שיעזרו לנו (קמע, מתנה שקיבלנו ממישהו יקר לנו). גם תקווה ומשמעות הם חלק ממשאב זה, התקווה שיהיה טוב, שנצליח להתמודד, יחד עם חיפוש משמעות. הסינים אומרים שמשבר הוא צירוף של שתי מילים "סיכוי וסיכון". הסיכון שיהיה קשה יותר, אך גם הסיכוי ש"מה שלא הורג אותי יחזק אותי…"
ח = חברה תחום זה מתבטא בצורך להיות פעיל בתפקיד. להיות שותף, להרגיש אחריות, להיות עם אחרים ולתת להם מעצמי. גם להיות חלק מארגון שבו יש מבנה ברור והייררכיה ברורה חשוב לחלק מהאנשים. "לא טוב היות האדם לבדו" – כשאנו בתפקיד יש לנו תחושה של שליטה.
ד = דמיון הדמיון הוא המשאב שבאמצעותו אנו קופצים מעבר לעובדות. אנו יכולים למצוא פתרונות חדשים ומקוריים, כפי שנאמר: "המצוקה היא אם כל ההמצאות". ואכן הכושר להמציא עוזר לנו במצבי חירום. אך תחום זה גם מתאר את השימוש ביצירתיות כאמנות פריחה לדמיונות הסחת הדעת (למשל צפייה בסרט לפני מבחן קשה כהרפיה). חוש הומור ודמיון מודרך הם עוד ביטויים לכך.
אין משאב או דרך התמודדות טובה מהאחרת כל עוד אנחנו מגוונים וכל עוד אנו חשים שדרך או דרכים אלו מסייעות לנו.
מקווה שהועלתי לכם ולו במעט.
שלכם פרופ' מולי להד,
פסיכולוג רפואי בכיר.
————————————-
פרופ' מולי להד הוא מייסד ונשיא מרכז משאבים קרית שמונה, המכללה האקדמית תל חי
מחברם של 33 ספרים בתחום ההתמודדות עם מצבי לחץ. לחצו כאן לכניסה לאתר משאבים.