כָּל שׁוֹשַׁנָּה הִיא אִי שֶׁל הַשָּׁלוֹם הַמֻּבְטָח – מאת זלדה – פרויקט עיצוב לטלוויזיה
כָּל שׁוֹשַׁנָּה הִיא אִי / שֶׁל הַשָּׁלוֹם הַמֻּבְטָח / הַשָּׁלוֹם הַנִּצְחִי.
בְּכָל שׁוֹשַׁנָּה מִתְגּוֹרֶרֶת / צִפּוֹר סַפִּירִית / שֶׁשְּׁמָהּ "וְכִתְּתוּ"
סרט אנימציה קצר לשירה של זלדה כָּל שוֹשַנָּה במסגרת המחלקה לתקשורת חזותית, המרכז האקדמי ויצו חיפה, בהנחיית ירון שין ודוד אופנהיים [9.2014]. לצפייה לחצו: https://vimeo.com/101698708 לכל המילים לחצו כאןכסטודנטים לתקשורת חזותית קיבלנו בּריף [תדריך] לעצב ולהנפיש אחד משיריה של זלדה באמצעים גרפיים מצומצמים. ההוראות היו: רק טיפוגרפיה, צבעוניות מוגבלת לשחור-לבן, ללא דימויים.
זהו בּריף מאתגר, מכיוון שצומצמו הכלים הגרפיים שיכולים להמחיש חוויה בצורה אילוסטרטיבית. לאחר מחקר מעמיק על המשוררת – התייחסות הבּריף היא מדויקת.
שיינא זלדה שניאורסון-מישקובסקי (כ"ו בסיוון תרע"ד, 19.6.2014 – כ"ח בניסן תשמ"ד, 30.4.1984) מוכרת כזלדה והייתה משוררת ישראלית, דתיה מחצר חב"ד, נשואה ללא ילדים.
זלדה התאפיינה בצניעות, בדלות החומר. היא התקשתה להאמין בכוחה הפיוטי, ואת ספרה הראשון פרסמה רק בגיל 53 אחרי 30 שנות כתיבה: כלום לא בער בה, היא עשתה הכול מאוחר. זלדה לא האמינה שיצירותיה הן אמנות, היא נהגה לכתוב את יצירותיה על פיסות נייר ולחלק אותן לעוברים ושבים. היא לא העלתה בדמיונה שאי פעם תהיה משוררת חשובה ואהובה.
כוח השירה של זלדה הוא בשילוב שעשתה בין שפת היומיום לבין מושגים מופשטים. בקריאה ראשונה שיריה מובנים ומדברים לכל אחד, ובקריאה שנייה אפשר לחוש תהליכים ותרחישים רוחניים. השיר כָּל שוֹשַנָּה הוא לכאורה פשוט, מאחר שאין בו מורכבות ציורית, לשון מפותלת או אסוציאטיביות חידתית. אך הוא מחביא בתוכו עולם מופשט של פרשנויות מיסטיות.
זלדה מתארת שושנה כנפש האדם שיש בו שאיפה לטוהר ולשלום פנימי, היא מתארת את היצר האנושי ואת השאיפה להשיג את הבלתי מושג. בשיר יש מסע לאי מבטחים למקום אחר, חדש ואידאלי. אחרי שבני האדם ימצאו בעצמם את הרצון לבניית עולם טוב יותר, הם ימצאו את אי המבטחים, את המציאות הנשגבת.
רציתי לתאר את העולם שזלדה מדברת עליו. עולם מסתורי שיש בו הרבה יופי, שקט ומהפכות כאחד ולתאר את המסע שהיא מדברת עליו. דרך המסע שהיא עוברת היא בונה עולם אידאלי בשיר עולם שבסופו לא נועד להתממש במציאות של עכשיו.
