שלוש מחשבות על עצים ועל יער
בכל שנה בט"ו בשבט המילה העברית עץ, עצים, משתדרגת חגיגית למילה הספרותית אילנות:
"האילנות כל כך כבדים / כופף הפרי את הבדים" (לאה גולדברג)
"ציפורים נדירות כבר דוגרות בסלע / אילנות נדירים נשמרים לחוד" (נעמי שמר)
"כי תבואו אל הארץ / ונטעתם כל עץ תחילה
ונתן העץ פריו / והארץ יבולה
עת לנטוע אילנות / עת לנטוע ולבנות" (על-פי ויקרא י"ט)
צילום: מיכל שיש
השנה הזכיר לי חג האילנות שלושה דברים:
- האחד, מן האגדה: מאז ומעולם פחדו העצים מן הברזל, פן יבוא האדם, יעשה לו גרזנים מברזל ויכרות אותם. אמר הברזל: לולא נתן העץ את הקת לגרזן, לא היה הגרזן כורת את העץ.
- השני, מתיקי ההנדסה בעיריית חיפה: לקראת התחדשות עירונית לפי תמ"א 38 נפתחים שוב תיקי הבנייה. עיון בתיקים המצהיבים מאמצע המאה ה-20 מגלה, כי כדי לקבל היתר בנייה במגרש עירוני על הכרמל נדרש הפונה לנטוע לפחות 20 עצים! גם כאשר המגרש נמצא בלב חורשה ירוקה או סמוך לה.
- הדבר השלישי הוא עשרות שתילי עצים שכבשו לאחרונה את המדרכות בשכונות הכרמל בחיפה. המוני גומות נחפרו באמצע המדרכות, בתוכן תקעו צינור קצר מפלסטיק קשיח לשם ריכוז מי ההשקיה, ובאמצע הגומה שתלו עצים צעירים. מבט מקרוב מראה כי לא פעם ולא פעמיים נשתל העץ הצעיר ממש מתחת לעץ בוגר עם צמרת ענפה. חֶלֶם כבר אמרנו?
