אֲשֶׁר על שְׂפַת הַיָּם – מאת עמית מאוטנר

פַּעַם בִּקַּשְׁתִּי רָחָב עָמֹק
בְּחוֹל הַיָּם הַלַּח לַחְפֹּר
עַד שֶׁאַגִּיעַ קַו הַמַּיְמָה וְאוּכַל לְהִשְׁתַּכְשֵׁךְ
בְּתוֹךְ בְּרֵכַת כַּפַּי וְכַפּוֹתַי לִשְׁכַּב
כִּבְנַחֲלָה,
וְגַם אַרְמוֹן בְּסִתּוּתֵי מַקֵּל שֶׁל אַרְטִיק
וּבִנְטִיפִים שֶׁל בֹּץ-מִבֵּין-הָאֶצְבָּעוֹת לִבְנוֹת
צַוָּאר דַּקִּיק נָדִיר שֶׁרֹאשׁוֹ בַּשָּׁמַיִם.
לְרֶגַע לֹא חָשַׁדְתִּי בְּאִי הַנַּחַת הַכּוֹלֶלֶת שֶׁאָרְבָה לִי
בַּקּוֹלֶקְצְיוֹת שֶׁהֵצִיצוּ מִצְּדָדִים מִבֶּגֶד יָם נָשִׁי זֶה אוֹ
אַחֵר. הַיּוֹם
אֵינִי יָכֹל לַחְדֹּל מֵרְּאוֹת
גַּלִּים הַמִּתְנַשְּׁמִים עַל גּוּף הַחוֹף
מְלַקְּקִים אֶת בְּשַׂר הַחוּם הַלַּח וְהֶחָלָק
עַד שֶׁצִּדְפִּית גּוֹנַחַת וּפוֹקַעַת
עַל הַחוֹל, צִדְפִּית הַמַּטְמוֹנִית שֶׁהִתְמַכַּרְתִּי תּוּר אַחֲרֶיהָ
וְשֶׁלֹּא בַּמַּהֻיּוֹת הָרְחָבוֹת הָעֲמֻקּוֹת כָּמֵהַּ
לַשְּׁקִיפוּת הַסַּסְגּוֹנִית הַמְּהַמֶּמֶת עַל פָּנֶיהָ
וְעַל כָּל מִינֵי קַשְׂוָה
אֲשֶׁר עַל שִׂפְתוֹתֵי הַיָּם.
וּבְרַגְלַי שִׁבְּרָן.
וּבְאָזְנַי דְּפִיקוֹת הַמַּטְקוֹת.