יומולדת 105 לאלתרמן – מעניין מה היה כותב על מתווה הגז והדמוקרטיה בכנסת

לכבוד פתיחת המושב הראשון של האספה המכוננת. כתב אלתרמן בטור השביעי "עם כנסת ראשונה", פברואר 1949.

שׁוּב יְהִי יוֹם-אָבִיב, יוֹם תְּמוּרוֹת וּפְלִיאוֹת / בָּאֲוִיר יִשְׁתּוֹבֵב רֵיחַ מֶנְתָּה. / וְצִירִים, בְּדַלְּגָם עַל גַבֵּי שְׁלוּלִיּוֹת, / יֵלְכוּ,  רֵעִי, הַפַּרְלָמֶנְטָה.

הֵם יֵשְׁבוּ, כַּשָּׁגוּר, וְיַקְשִׁיבוּ לִנְאוּם / (יְשִׁיבָה מִסְפַּר-אֶלֶף-וְאֶלֶף-וָשֶׁבַע)… / אֲחָדִים יַחְטְפוּ לִרְגָעִים קְצָת-נִמְנוּם, / אֲחָדִים  סְתָם יִישְׁנוּ שְׁנַת-קֶבַע…

 וְיִנְאַם הַמַּרְצֶה עַל יְצוּא-הַפּוֹלִים, / אוֹ עַל מַס הַחֲזָקַת חֲתוּלִים-שֶׁל-בַּיִת… (הַהִסְטוֹרְיָה – גַּם לָהּ יֵשׁ שָׁעוֹת שֶׁל חֻלִּין. /  לִסְרִיגָה, לְתִקּוּן גַּרְבַּיִם).

אָז מֵאֵיזֶה אֶשְׁנָב-שֶׁנִּפְתַּח אֵיזוֹ דְרוֹר / תִּכָּנֵס אֶל הֵיכָל הַכְּנֶסֶת, / תְּרַקֵּד קְצָת עַל פְּנֵי פַטִּישׁוֹ שֶּׁל הַיּוֹ"ר, / וְכִמְעַט תַּהֲפֹךְ אֶת הַקֶּסֶת…

וּבְעוּפָה יְלַווּהָ צִירִים בְּמַבַּט / וְיֵדְעוּ: הִיא צִירָהּ-מְזֻמֶּנֶת / מֵרוּחוֹ הָעַזָּה שֶׁל אוֹתוֹ עֶרֶב-שְׁבָט / בּוֹ נוֹלַדְתְּ, אֲסֵפָה מְכוֹנֶנֶת.

אַתְּ לֹא נֶצַח תִּחְיִי בְאוֹרוֹ שֶׁל בָּרָק… / לֹא! גַּם לָךְ עוֹד נָכוֹנוּ בְעַיִן / יְמֵי-חֹל וְנִמְנוּם וּוִכּוּחַ-שֶׁל-סְרָק, / בְּלִי תִזְמֹרֶת וּבְלִי שְׁנוֹת-אַלְפַּיִם…

עוֹד יוֹמֵךְ, אֲסֵפָה, בַּשִּׁגְרָה יְכֻרְסַם, / וּכְבָר שֵׁן לָךְ לוֹטְשִׁים לְמַפְרֵעַ / הַלִּשְׁכָּה וְהַנְּיָר הָאוֹרְבִים לְעַרְשָׂם / שֶׁל תְּקוּפוֹת וּדְגָלִים וְאִידֵאָה.

אַךְ טוֹבִים הַחֻלִּין וְהַפֶּרֶךְ הוּא טוֹב, / אִם בָּהֶם לֹא יִדֹּם אַף לְרֶגַע, / כְּמוֹ לֵב עַקְשָׁנִי וְעָמוּם, קוֹל הַתֹּף / שֶׁרַעַם עֵת הוּנַף הַדֶּגֶל!

שֵׁם עַתִּיק לָךְ נִתַּן, עַל "הַכְּנֶסֶת" נִקְרֵאת. / אַךְ כְּמוֹ חֲצוֹצֶרֶת רוֹנֶנֶת / בָּךְ מַבְקִיעַ (וְאַל יְחַשֵׁב לָךְ לְחֵטְא…) / גַּם הַשֵּׁם הַלּוֹעֵז "אֲסֵפָה מְכוֹנֶנֶת".

יַעַן לֹא רַק לַכְּנֶסֶת מִקֶּדֶם אַתְּ בַּת… / לֹא רַק לָהּ!… מִצַּמֶּרֶת עַד גֶּזַע / בָּךְ מַכָּה גַם סוּפַת הַקּוֹנְוֶנְט-בְּצָרְפַת / וְחוֹלְפִים בָּךְ קִרְעֵי-מַרְסֶלְיֶזָה!

אַתְּ יָפָה כַיָּפוֹת בִּבְנוֹתָיו-שֶׁל-הַדְּרוֹר / הֲקָּמוֹת לְעוֹלָם כְּאַנְדַּרְטָה. / מִן הַ"פוֹרוּם רוֹמַנּוּם" בְּתוֹךְ הַמָּצוֹר / עַד לִכְנֶסֶת הַ"מַּגְנָה כַרְטָה".

לוּ תָמִיד תִּזְכְּרִי אֶת יְמֵי הַחֲזִיז / בָּם נִצַּבְתְּ רִאשׁוֹנָה מוּל רוֹאַיִךְ! / וּמַגַּע הַשִּׁגְרָה אֶת לֵחֵךְ לֹא יָנִיס / וּנְעוּרַיִךְ יוּכְלוּ לְנִירַיִךְ!

וּבְתוֹכֵנוּ וְגַם בַּגּוֹיִים יִוָּדַע / כִּי עַל אַף הַשָּׁנִים וְהַוֶּתֶק / יַעֲמֹד בִּפְתָחַיִךְ לְלֹא חֲלֻדַּה / בְּרַק חַרְבָּם שֶׁל מִשְׁפָּט וָצֶדֶק.

ובִימֵי נִסָּיוֹן – יַעֲבִיר הוּא בָךְ זִיק / נִצַּבְתְּ אֶת דְּבָרֵךְ לְהוֹדִיעַ / וְעֵינַיִךְ לַיֹּשֶׁר וּלְדִין-הַצַּדִּיק, / אֲבָל לֹא לִתְשׁוּאוֹת הַיָּצִיעַ!

כָּךְ! לֹא פַעַם תָּקוּמִי לִמְלֶאכֶת הַדּוֹר / חֲשׂוּפַת מַרְפְּקִים כְּכוֹבֶסֶת… / וּמֵאֵיזֶה אֶשְׁנָב-שֶׁנִּפְתַּח אֵיזוֹ דְרוֹר… / אָז תָּבוֹא אֶל הֵיכָל הַכְּנֶסֶת.

וּבְעוֹפָהּ יְלָווּה צִירִים בְּמַבָּט / וְרַבִּים לֹא יֵדְעוּ כִּי אֶל-הֵנָּה / הִיא הִגִּיעָה יָשָׁר מֵאוֹתוֹ עֶרֶב-שְׁבָט / שֶׁאֵי-פַעַם סָעַר מֵעָלֵינוּ. 

—————-

עם כנסת ראשונה, נתן אלתרמן, מתוך הטור השביעי – 1952-1948 כרך 3, הוצאת הקיבוץ המאוחד