"הזמיר" בשנת תרנ"ו – איך תרגם דוד פרישמן את הנס כריסטיאן אנדרסן לילדי ישראל

ספרות הילדים העברית במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה הייתה מצויה במעין משבר. בעוד קהל קוראי העברית הצעיר שיווע לקרוא ספרות יפה, הצע ספרות המקור שעמד לרשותו לא היה רב. במילים אחרות, ל'שוק הספרים' בעברית היה אז ביקוש גדול לעומת הצע קטן. מה עושים במקרה כזה? מתרגמים. וכך מייבאים ספרות טובה משפה אחרת אל העברית.

בשנת תרנ"ו 1896 ראה אור הספר "הגדות וסיפורים" מאת ה. אנדרסן בתרגומו של דוד פרישמאנן  (זה המקור, בהוצאת "אלכסנדר ז. כהן") שבוורשה. הספר הכיל תרגומים לסיפורים ידועים מפרי עטו של הסופר הדני הנס כריסטיאן אנדרסן (1805 – 1875) שהיה ממש בן זמנו של הסופר והמתרגם יליד פולין דוד פרישמן (1859 – 1922) . בין הסיפורים שתרגם היו: בגדי המלך החדשים, הזמיר, הנסיכה על העדשה ועוד.

בשנת פרסום הספר "הגדות וסיפורים" כבר היה אנדרסן בשיא תהילתו, ולמעשה כבר קרוב למותו. גם פרישמן כבר נודע אז כסופר וכמתרגם מהספרות האירופית לעברית.

 במבוא לספר כתב פרישמן כך, מתוך הערכה עצומה למפעלו הספרותי של אנדרסן:

"רוח לירית ושירה ערבה ותמימות נעימה וילדות נפלאה מלא את ספר הספורים הזה,  אשר אין משלו ואשר אין כמוהו – וסופרינו הלא צועקים כל היום: בראו נא ילדות לילדי בני ישראל!  הוסיפו נא, ולוּ רק רגע אחד, מעט קורת רוח ליצורים הקטנים אשר לנו!  השיבו נא את הילדות לבני ישראל, אשר נכרתה מקרבנו זה הרבה מאות שנים!  למדו נא אותם תמימות והרגשה וחלם חלוֹם!"

(אוחזר מתוך: אתר פרויקט בן יהודה http://benyehuda.org/frischmann/andersen_01.html )

פרישמן נפעם מהרוח הלירית אשר שורה בסיפורי אנדרסן וביקש להשיב באמצעותם את התמימות המאפיינת את עולם הילדות שנגזל, לדבריו, מילדי ישראל. והוא ממשיך:

"בּנוּ נא להם עולם אשר אין בו עוד קנאה ושנאה ותחרות וחשבון נפש וחקירות ופילוסופיה ויאוש, ואשר יש שם תחתיהם ימים טובים ולילות מנוחה וחברים טובים וצעצועים ושחוק וגיל ורנן!  הקימו נא להם עולם אשר שם כל דבר ודבר יתּכן, אשר שם מלאכים יורדים למטה ובני אדם עולים למָרום, והבית מתהפך ועומד על גגו והארמונות בנוים באויר והדומם צומח והצומח מְדַבֵּר, ואשר שם הכל חי והכל מְדַבֵּר, גם סוס המקל וגם איש החיִל העשוי בדיל וגם החתול העשוי זכוכית וגם שר הצבא העשוי עגת דבש וגם כפתורי הבגדים ושרוך הנעל והסרגול ועט העופרת והשלחן והמנורה והמטאטא וארבּת העשן, כלם, כלם מדברים ומתנועעים ומשיחים ומספרים ומהלכים ורצים, והם חיים וקימים, והנער מדבר אליהם והם משיבים והוא מבין את תשובותיהם!  עולם חדש, תנו לנו עולם חדש אשר שם אין עוד יהודים עם תורה ומצות ומרת נפש וחשבונות ודאגות וחוקות וחקירות!  תנו לנו טל ילדות!"

מבחינתו של פרישמן, העולם שברא אנדרסן בסיפוריו הוא עולם חדש שאין בו תורה ומצוות, אין בו דאגות וייאוש – ויש בו חפצים מתנועעים, בעלי חיים מדברים וכל דבר בו "יתכן". פרישמן ניסח כאן למעשה את תפישתו לספרות ילדים טובה: ספרות שמתנתקת מהמציאות הממשית, יוצרת עולם פנטסטי בעל חוקיות מיוחדת משל עצמו, ספרות אופטימית ושמחה. אך בתשתית דבריו טמונה הנחה אוניברסלית בדבר טבעה של הספרות – הנחה אשר תאורטיקנים מאוחרים ממנו ניסחו במילים גבוהות ומסורבלות – ספרות טובה בוראת עולם. עולם קוהרנטי, משכנע, שאפשר להיכנס לתוכו ולהישבות בקסמיו. עולם שעומד לעצמו ושיש לו הכוח לשנות את מצב הרוח של הקורא ואפילו את תפישת עולמו. ספרות טובה מטפחת את נפשו של האדם ויכולה אף להשיב לו את ילדותו שנגזלה ממנו בשל תלאות היומיום.

האם הסיפורים כמו הזמיר, בגדי המלך החדשים, הצל מתאפיינים באופטימיות ובשמחה שפרישמן ייחס להם? ממש לא. מרבית סיפוריו של הנס כריסטיאן אנדרסן הם נוגים, עצובים ואפלים, ומתאפיינים בביקורת חברתית קשה. בדבר אחד צדק פרישמן בהחלט: אנדרסן היטיב לבנות בסיפוריו עולמות דמיוניים מרחיבי רוח ונפש, שדורות של ילדים ובני נוער נמשכו אליהם ונשבו בקסמם ולמעשה כך הדבר עד היום.

נצטט כאן מתוך הסיפור הזמיר, את האפיזודה שבה שומע המלך לראשונה את זמרתו המופלאה של הזמיר בארמונו:

"והזמיר נתן את קולו ויזמר – ותֵּראינה הדמעות בעיני המלך. אז התאמץ הזמיר וייטיב לזמר שבעתים מבראשונה, וכל העם שומעים את הקולות ולבם נשפך בם כמים, והמלך יושב ושומע ומתעדן ומתענג, ואחרי כן הואיל לצוות אשר ילבישו את הזמיר נעל זהב על צואריו, והיה לו לאות יְקָר וגדולה, ואולם הזמיר ברך את המלך בשלום וימאן לקבל, כי אמר אשר שכרוֹ לפניו. "הנה דמעות ראיתי בעיני המלך, והיו לי הן לשכר אשר אין עוד כמוהו!  כח נפלא נתן אלהים לדמעה היוצאת מעין מלך וכל יקר לא ישוה בה!  אלהים הוא היודע כי לקחתי שבעתים ככל משכרתי!"  ואחרי כן הוסיף לזמר בקולו הערב אשר קסמים באוצרותיו."

פרישמן לא היה הראשון שתרגם את סיפורי אנדרסן לילדים. קדם לו בשנתיים המחנך והבלשן יהודה גור גרזובסקי (1862 – 1950) שפרסם תרגום של כמה סיפורים בודדים בחוברת השניה של עיתון הילדים "עולם קטן" בשנת תרנ"ד 1894 (כעורך שותף עם אליעזר בן יהודה). אך פרישמן היה הראשון שפרסם את תרגומיו כספר ממש ולו גם הקדמה ארוכה ובה הוא שוטח את משנתו הספרותית כפי שתיארתי לעיל.

ברבות השנים שלחו ידם מתרגמים רבים נוספים בתרגום סיפורי אנדרסן לעברית. נזכיר כאן את יוסף רביקוב, דב קמחי, רפאל אליעז, יצחק לבנון, אהרן אמיר, ואפילו נתן אלתרמן. [לחצו כאן ל"תרגומים חדשים…"]

ולסיום, אנקדוטה נחמדה: הסיפור "מוכרת הגפרורים הקטנה" מתרחש, כידוע, בערב חג המולד. הילדה יוצאת יחפה ולבושת בלויים לשלג כדי למכור גפרורים לעוברים והשבים הנחפזים לבתיהם לקראת החג ואיש אינו שועה אליה. בסופו של דבר היא קופאת בשלג ונשמתה הזכה מגיעה לגן עדן ובכך באה על שכרה. פרישמן, אשר קרא לסיפור "הנערה הקטנה עם עצי הגפרית", ככל הנראה התקשה לתרגם סיפור העוסק באופן כל כך מובהק בחג המולד ובערכיו ולפיכך הוא הסב את התרגום לחג החנוכה…

(שער ההדפסה הרביעית של הקובץ בהוצאת "ישורון" בווילנא. באדיבות הספריה לספרות של אוניברסיטת בר-אילן)

———–

ד"ר ורד טוהר מרצה במחלקה לספרות עם ישראל שבאוניברסיטת בר-אילן קורסים בתחומי חקר הסיפור היהודי וחקר ספרות הילדים העברית, עוסקת במחקר השוואתי של ספרות הילדים העברית ובמחקר של ההיסטוריה של ההתקבלות של האגדה היהודית המסורתית, במיוחד בעיבודים של סיפורי המקרא והמדרש בימי הביניים המאוחרים. לעוד כתבות לחצו כאן  בעלת הבלוג לוחשת ברשת