פינת ספר – על הספר "נתניה" מאת דרור בורשטיין

דרור בורנשטיין כותב בספרו "נתניה" מעין מונולוג שהוא יומן על התמזגות של שני עולמות: העולם הפרה-היסטורי ועולם העתיד, העולם הביוגרפי מול העולם הפנטסטי. המספר משתמש בדימויים מהעולם העל-טבעי, כשברקע נמצא בית מלון "תל אביב" בנתניה שנמצא ברשות משפחתו. המלון ריק מלקוחות ויש בו רק רוח רפאים השוכנת בין הריסותיו. גם הדמויות הריאליסטיות כמו הסב, פועלות בחלל מאגי – הסב רוצה להוריש לאורי צבי גרינברג את כל רכושו כי אין צורך בחומריות אחרי השואה. מובן שפגישה ביניהם לא התקיימה מעולם. במונולוג שלו הוא נע בזמן קדימה ואחורנית, קופץ ממאה למאה ומיבשת ליבשת, לזמן הרגיל אין משמעות לגביו, רק לזמן "הגדול".
עושר לשונו של בורשטיין מעידה על הווירטואוזיות שלו. למשל, השוואת מועקת הזיכרונות לדובי קוטב שנשענים על יריעת אוהל ומכבידים עליה. הסב כפקיד בקופת חולים, מטפל בזקנים שממתינים לרופא כבר מחמש בבוקר, ושלאחר עצותיו נעלמים לפני בוא הרופא עצמו.
כמי שכתב דוקטורט בספרות על יעקב שבתאי, בורשטיין מאמץ בספרו "נתניה" מוטיבים אחדים של שבתאי, למשל, את השאיפה לעוף ולהתעלות מעל חיי היום-יום, אף שהתשוקה אצלו נשארת מחוברת למציאות ואיננה נוסקת אל-על.
בראשית הספר מופיעה ציטטה "כשאני אומרת שמש וירח וכוכב, אני מתכוונת לדברים שקורים לי" מתוך שיר של אלחנדרה פיסארניק – שאיננה עולה בקנה אחד עם השקפתו של הסופר. המחבר אינו יוצר קשר אינטימי עם הקוראים, ולכן קשה לנו לחשוף את תובנותיו וערכיו.
אף שהספר איננו מרגש את הקוראים, הוא פורץ גבולות בלשונו העשירה ומקוריותו. 
—–
מיה פינצ'וק הייתה שנים רבות מרצה לספרות ולכתיבה אקדמית באוניברסיטת חיפה

הספר "נתניה"הוא ספר מקורי מאת דרור בורשטיין  יצא לאור ב-2010 בהוצאת כתר