לאן הערב? "פלורנס פוסטר ג'נקינס" – אין דבר העומד בפני הרצון
הסרט מספר את סיפורה האמתי של פלורנס פוסטר ג'נקינס שחיה בין השנים 1944-1868. פלורנס הייתה אישה שהמוסיקה זרמה בדמה, זה היה כל עולמה והיא חיה דרך המוסיקה את האני שלה. הייתה ידועה באמירתה: "אנשים יכולים לומר שאני לא יודעת לשיר, אך לעולם אף אחד לא יכול לומר שלא שרתי".
כבת למשפחה אמידה, הייתה פלורנס ילדת פלא וניגנה בפסנתר. אולם כאשר נשאה לד"ר ג'קינס, שהיה מבוגר ממנה ב-16 שנים, אביה נישל אותה מירושתה. בני הזוג עברו לפילדלפיה ואח"כ התגרשו. פלורנס קיבלה ממנו בירושה את מחלת העגבת. זה די מוזר, אך לאחר גירושיה היא חיה חיי עוני ונותנת שיעורים פרטיים בפסנתר. רצונה להיות פסנתרנית לא הוגשם בשל בעיה ביד וכך היא החליפה את כשרונה כפסנתרנית וחלמה להיות זמרת אופרה. היא ארגנה קונצרטים בסלונים פרטיים ובמלון היוקרתי ביותר בניו יורק. היא ארגנה ושילמה את כל ההוצאות כולל הזמנת זרי הפרחים שתקבל בסוף הקונצרטים.
מריל סטריפ, שיודעת לשיר, מגלמת גיבורה שהדבר האחרון שיש לה הוא יכולת קולית לשיר אופרה. זה קשה והיא עומדת באתגר בצורה יפה. יו גרנט השרמנטי מגלם את בעלה השני, סר בריטי, אשר תומך בכל גחמותיה. יש קצת משהו לא אמין בכך שיו גרנט למרות האיפור נראה יותר מבוגר ממנה (וכמובן חתיך יותר). הוא אוהב אותה ועושה הכול למענה אך מחזיק מאהבת מהצד…
חלומה של פלורנס לשיר מול קהל גדול מתממש כשהיא מארגנת לעצמה הופעה בקארנגי הול. הכרטיסים היקרים נחטפים מושם שהכול רוצים לראות את הזמרת עם הקול הצווחני. היו גם גילויי נימוס של "החברה הגבוהה", אך כולם לעגו לה וכך גם העיתונות.
השאלה העיקרית ששואל הצופה בליבו: כיצד יתכן שאישה אינטלקטואלית לא הייתה מודעת לעצמה? ואולי סבלה מהפרעה? שכן היא הייתה גם בטוחה שזמרתה עולה על זמרות אופרה מפורסמות.
ואולי זה סרט על חלום שממאן לראות את מה שיסיח אותו מלהגשימו? ואולי זהו סרט על צביעות החברה, שבעבור כסף ויוקרה לא מוכנה לומר כי "המלך הוא עירום".
גם הפסנתרן הקבוע שלה, קוזמה מקמון, הזדעזע כמו כולם, אך שיתף אתה פעולה לאורך כל הדרך ואף הוציא אתה תקליט שהיה הצלחה כבירה. המנצח הנודע טוסקניני היה ממקורביה ומבאי ביתה.
חודש לאחר הופעה בקרנגי הול מתה פלורנס, לא ברור אם היה למותה קשר לאירוע המעצב הזה.
סרטו של הבמאי הבריטי סטיבן פרירס (פילומנה, המלכה).
הסרט עולה אלף מונים על הסרט הצרפתי "מרגרט", המתיימר לספר אותו סיפור. אלא שבסרט הצרפתי ישנם ביצועיים קוליים מעצבנים, המשתלטים על הסרט ואילו כאן ישנן "טעימות" מספקות…
סרט מהנה הודות למשחק מצוין.
—————-
על סרטים נוספים ומשמעותם לחצו כאן
